כשנכנסנו לתחנה כולם כבר היו במקומות העבודה שלהם. כשהבחינו בנו, כולם נעמדו על רגליהם והחלו למחוא כפיים. עם כמה שלא אהבתי את הפעולה הזו, הכרחתי את עצמי לחייך ולהודות לכולם. למרות כל זאת, עדיין יכולתי להבחין במבטים מוזרים שנשלחו לעבר גבריאל שעמד לצדי. נראה שהוא הרגיש לא בנוח ואני לא יכולתי שלא להבין אותו. אילצתי אותו להגיע למקום שזר לו וכולם שולחים אליו מבטים כאילו ראו בו אויב שפרץ לשטח הפרטי שלהם, אך מה שאף אחד כאן לא ידע הוא שהבן אדם הזה שעמד לצדי מתעלה עליהם בליבו הרך. מיהרתי לשלב את ידי בידו כדי לתת להם עוד דבר לדבר עליו ושלושתנו התעלמנו מכך, צועדים הישר למשרדו של המפקד וולס שחיכה לנו. כשראה אותי התרומם על רגליו והתקרב אליי.
"ברוכה השבה, בל." הוא חייך ולחץ את ידי. "את נראית טוב יחסית למישהי שרק יצאה מהכלא." הוא צחקק והתיישב חזרה במקומו, מוציא דבר מה מהמגירה שבשולחנו.
"בבקשה. האקדח והתג שלך." הוא הושיט לי והניח אותם בידיי כשאני מחייכת חיוך קטן בצדי פי, מלטפת אותם קלות. אף אחד לא יכול לתאר לעצמו עד כמה התגעגעתי למגע המתכת הקרירה של האקדח האהוב שלי בין ידיי.
"לסוכן הבכיר והמושחת שלנו קוראים בנג'מין היילי." הוא החל לספר, "ובכן, בל, את שאלת את עצמך מה מנע מאנתוני לבלות את שארית חייו בחוף הים." המפקד פנה אליי, "לפי החקירה, הבנו שהוא מצא את קונור אחרי מספר שנים שההוא ירד למחתרת, אך הוא בחר שלא להסגיר אותו ובתמורה לכך ביקש ממנו מחצית מהכסף. כמובן שלאנשים כאלה יש עיניים גדולות וברגע שהוא קיבל את הכסף, הוא עזר לאנתוני להשיג זהות חדשה כדי שהוא יוכל לבצע עקיצה נוספת שאחריה הוא יתחלק איתו בכסף והיילי יעזור לו להיעלם שוב."
"גם אני לא הגעתי לכאן במקרה, נכון? הם אלה שהרגו את אדוארד." צמצמתי את עיניי.
"את צודקת. הכל היה מתוכנן היטב."
"ואת כל זה סיפר לכם היילי?" מייקל כיווץ את מצחו.
"לא. את כל זה סיפר לנו הבחור בעל האצבעות השבורות." המפקד הביט ארוכות בגבריאל שמיד השפיל את עיניו לרצפה. "בכל אופן, עכשיו את חופשיה, בל. אף אחד לא רודף אחרייך. קחי לך חופשה שבמהלכה תחליטי מה את רוצה לעשות הלאה." המפקד אמר ואני הנהנתי.
"עכשיו לכו ותחגגו לכם קצת, ילדים. וניקולס, אלה ריאל מדריד!" המפקד הבהיר לנו שראה איך מייקל הספיק לככב בשידור החי של חדשות הבוקר וכולנו צחקקנו כשלפתע דפיקות נשמעו על דלת משרדו של המפקד, וכולנו הסתובבנו לכיוון הדלת שנפתחה.
"אפשר?" בכניסה עמד לא אחר מאשר הסוכן הופמן ואני פלטתי אנחה מפי.
"כן, תיכנס." המפקד אישר וסימן למייקל וגבריאל שישאירו אותנו לבד. הם הביטו בסוכן הופמן במבט ספקני ולאחר מכן קמו ויצאו בשתיקה מהמשרד.
YOU ARE READING
תחת כיסוי 2 - החזרה הביתה
غموض / إثارةשנתיים הם לא ראו אחד את השנייה. היא הסתתרה בתכנית להגנת עדים ואילו הוא היה סבור שהיא מתה. עכשיו, כשהסכנה חלפה, ונסה בל חוזרת הביתה. היא לא יודעת מה מחכה לה שם, אבל כשהיא מגיעה, ונסה מבינה עד כמה זה לא פשוט להתגבר על הפער והקשיים שהשנתיים האלה הצליחו...
