צ'אנגקיון היה האדם הראשון להיכנס לכיתת חדו"א, מתיישב במהירות בחלק האחורי של הכיתה, כך שתהיה לו נקודת מבט מושלמת על כל מי שנכנס.
הוא היה נרגש לפגוש את האדם מאחורי ההודעות שקיבל. למרות שהיה סיכוי שהוא לא יחשוף את עצמו, הוא עדיין נאחז בתקווה הקטנה שהוא יעשה את זה.
הוא הוציא מחברת ועט מתיקו, ממקם אותם על השולחן, יושב בסבלנות.
אנשים החלו להיכנס לכיתה. צ'אנגקיון הביט בכולם, אבל אף אחד לא הסתכל לכיוונו או הראה עניין בנער. הוא השעין מרפק על השולחן, הניח את סנטרו על ידו והמשיך לחכות.
עד שאדם מוכר מאוד נכנס לזווית הראייה שלו; זה היה אותו נער בו נתקע בטעות בקפטריה לפני כמה ימים.
ראשו היה מורכן, ורדרדות קלה מכסה את לחייו, מתאימה לצבע שיערו. זה היה די חמוד, ובגלל שצ'אנגקיון לא יכל להסיר את עיניו מהנער הוא שכח מה היה אמור לעשות.
רק כשהנער הסתכל ישירות לכיוון צ'אנגקיון - רוב הסיכויים כיוון שהרגיש במבטו - זה הוציא אותו מהטראנס בו שקע.
הוא מצמץ בעיניו, מפנה את מבטו בחזרה אל הדלת. ברגע שהמורה נכנסה פנימה היא סגרה את הדלת מאחוריה; מה שאמר שהאדם הלא ידוע, המסתורי, כבר היה בכיתה. צ'אנגקיון נעשה מודאג, ברכו ניתרה מעלה ומטה ואצבעותיו נקשו קלות על שולחן העץ.
קריאת שמו בקול רם תפסה את תשומת ליבו. הוא הסתכל אל המורה, "כן, גברתי?"
"אם היית מקשיב היית יודע שאני רק בודקת נוכחות." היא נאנחה בקול, ממשיכה עם הקראת השמות.
לפתע, צ'אנגקיון התעניין מאוד בשמו של מי יוקרא; ואולי חלק ממנו רק רצה לדעת מה שמו של הנער בעל השיער הוורוד.
"יו קיהיון?"
"נוכח." הנער הרים מעט את קולו, מספיק רק שהמורה תשמע, וכך גם צ'אנגקיון.
קולו היה שקט, עדין ואיכשהו, מלאכי.
צ'אנגקיון לא יכל להבין מדוע היה לפתע כל כך מסוקרן לגבי הנער. אבל הוא בחר לא להמשיך עם המחשבות האלה. הוא החליט לנסות ולהבין מי הוא האדם המסתורי.
אני: אתה בכלל בכיתה?
לא ידוע: כן
לא ידוע: עכשיו תפסיק להתכתב המורה מדברת!!!
אני: איפה אתה?
אני: בוא לשבת איתי ):
"לים צ'אנגקיון."
הנער כיבה במהירות את הטלפון שלו ודחף אותו לכיסו. "כן?"
"זה שהזזת את הטלפון שלך לא אומר שלא ראיתי אותו. בלי התכתבויות בכיתה שלי, בבקשה." היא הסתובבה חזרה לאחור, משרבטת שאלות על הלוח.
הוא התנשף, הרים את העט, ורשם את העבודה שעל הלוח, בקושי נותן תשומת לב למילים. היה לו קשה להתרכז בכל מקרה, מאחר שהמוח שלו היה עמוס מדי במחשבות על זר מתוק מסוים. זה היה אפילו קשה יותר להתרכז כשהוא ידע שהאדם הזה יושב איפה שהוא באותו החדר כמוהו.
לבסוף, צ'אנגקיון התחיל לעבוד והצליח להדחיק את רוב המחשבות הסקרניות.
עדיין, הוא המשיך לראות ורוד בזווית עינו, והוא לא יכל שלא לרצות לדעת על הביישן והיפהפה הזה.
YOU ARE READING
Send ; Changki
Fanfiction"Who is this?" "מי זה?" --------------------------------------- הפאנפיק הוא על קיהיון וצ'אנגקיון (I.M) מ-Monsta X הפאנפיק לא שייך לי, אני רק המתרגםת. כל הקרדיט לכותבת (המוכשרת) הולך לknkverse
