אוקיי אז יכול להיות שטיפה נעלמתי. ועוד יותר יכול להיות שאני אעלם שוב בקרוב. סליחה. בינתיים אני אנסה לתרגם כמה יותר. ושוב, סליחה על ההיעלמויות.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בדיוק כמו בכל יום רגיל אחר, צ'אנגקיון נכנס לקפטריה בשנייה שהגיע לבית הספר, הולך לכיוון מכונת המכירה וקונה את הקפה הקר הרגיל.
כשהלך לכיוון שולחן פנוי, הוא ראה נער ורוד שיער מסוים, והדחף הפתאומי להתקרב אליו השתלט עליו. לפני שהלך לכיוונו, הוא הוציא את הטלפון שלו ושלח הודעה מהירה ל'לא ידוע' בתקווה לקבלת כמה מילות עידוד.
אני: אני הולך לדבר עם פינקי כדאי לך להתפלל בשביל התחת המביך שלי
"היי, קיהיון."
הנער היה בוודאות מבוהל- הדרך בה הוא הסתובב לאחור במהירות בשנייה ששמע את הקול של צ'אנגקיון, ואיך שעינו נפערו בשנייה שמבטו נפל עליו.
"ה-היי, יש לנו עוד שיעור עכשיו או...?" הוא זז מעט, מכניס את הטלפון שלו לכיסו.
צ'אנגקיון התיישב לידו, מניח את הכוס על השולחן. "לא, רק רציתי לדבר איתך. יש לך דקה?"
הלחיים של הנער ורוד השיער נצבעו בגוון בהיר של אדום- זה רק גרם לו להיראות יותר חמוד ותמים, אבל צ'אנגקיון פחד שזה בגלל שהוא גרם לנער המסכן להרגיש חוסר נוחות.
וכשהוא לא ענה, צ'אנגקיון פלט במהירות: "אני מצטער שנתקעתי בך בפעם ההיא, זה לא היה מכוון. אני מרגיש שהפחדתי אותך? או שאולי אתה לא יכול לסבול אותי בכלל? אני לא יודע, אני פש-"
"צ'אנגקיון," קיהיון קטע את הנער המגמגם. פינת שפתו מוטה כלפי מעלה, כמעט כאילו הוא מנסה לעצור את חיוכו. "אני יודע שזאת הייתה טעות, ואני לא נגעל ממך."
"באמת?"
מגלגל את עיניו, הוא אמר, "כן, באמת."
הקלה שטפה את צ'אנגקיון, הוא סוף סוף נרגע לגבי כל העניין, והוא היה ללא ספק מאושר מהעובדה שקיהיון כבר לא היה כל כך מובך לידו עכשיו. הוא עדיין תהה למה האחר נראה כל כך חרדתי לידו, אבל אולי זה היה פשוט מי שהוא היה. ובכנות, צ'אנגקיון לא באמת דאג לזה; כיוון שלחוץ או לא, הוא היה נחוש בדעתו לעזור לקיהיון להיות יותר פתוח לידו. עם תקווה שהשניים יוכלו לנהל שיחה הולמת, ואולי אפילו להיות חברים.
מביט בשערו של קיהיון, הוא הצליח לבסוף לגרום לעצמו לשבור את השתיקה, "אז, קיהיון, מה גרם לך לצבוע את השיער לוורוד?"
"מה זאת? חקירה?"
עיניו של צ'אנגקיון נפערו לרווחה, ידיו מורמות לפניו, "ל-לא, לא, אני-"
"רק התבדחתי," קיהיון צחק, תופס את ידיו של הנער מתוך רפלקס. "צבעתי אותו לוורוד פשוט בגלל שאני אוהב את הצבע הזה."
אז הוא הסתכל מטה אל ידיהם שאחזו אחת בשנייה, ופתאום הרפה את אחיזתו, מזיז את זרועותיו. הנער חייך בלחץ והחל לשחק עם החפתים של הסוודר שלו. צ'אנגקיון התעלם מזה, מקווה שזה לא יגרום לאחר למבוכה. אז הוא המשיך עם יצירת שיחת חולין עם קיהיון.
ולמזלו, לא היה נראה שהיה אכפת לקיהיון כלל כשצ'אנגקיון גמגם או צחק בקול כתגובה.
ולצ'אנגקיון לא היה אכפת כלל כשקיהיון הסמיק וכיסה את לחייו בידיו מתוך כוונה להסתיר זאת, או כשהוא לא יכל תמיד ליצור קשר עין.
במהירות, הנער בדק את טלפונו, רק כדי לבדוק עם המספר הלא ידוע ענה, אבל לאכזבתו, לא היו התראות חדשות. צ'אנגקיון דחף את הטלפון לכיסו, נותן את תשומת ליבו המלאה חזרה לנער ורוד השיער שישב לצידו. מהנהן בראשו לגבי תכנית טלוויזיה כלשהי שקיהיון בדיוק דיבר בלהט לגבייה, הוא הגיב במהירות, דבר שגרם לקיהיון להתחיל לצחוק. ראשו של הנער היה משוך לאחור, עיניו עצומות, ועבור צ'אנגקיון, זה היה נוף יפהפה.
השניים המשיכו עם שיחתם עד שהפעמון צלצל, מסמל שהשיעור הראשון עומד להתחיל.
"רוצה לשבת לידי בארוחת צהריים? ואז אני אוכל ללמד אותך?" צ'אנגקיון שאל, ציפייה בולטת בקולו.
קיהיון תלה את גבו על כתפו, הוא נראה כמהסס מעט עם התשובה. איך שהניח את שפתו התחתונה בין שיניו במחשבה עמוקה; איך שמבטו התמקד אך ורק בנעליו, כאילו הוא לא היה לגמרי בטוח אם ברצונו להיות ליד האחר.
אבל הנחותיו של צ'אנגקיון נקטעו כאשר קיהיון פגש את מבטו והנהן.
הוא מלמל בלחש, "אני אשמח."
"נהדר," צ'אנגקיון חייך. במבוכה, הוא כיוון אקדח אצבע אל קיהיון, "נתראה בארוחת צהריים."
דבר שהיה, מסתבר, מצחיק ביותר, כיוון שקיהיון פרץ בצחוק ואז כיסה את פיו בידיו. צ'אנגקיון העריך את המחווה הקטנה, ובכל זאת חמודה, מהנער הביישן.
הלחיים של קיהיון התחממו כשהוא אמר להתראות אחרון, יוצא במהירות מהקפטריה, שכעט הייתה כמעט ריקה.
צ'אנגקיון נענע בראשו, מחייך לעצמו כשתפס את תיקו והחל גם הוא לצאת מהחדר הגדול. פעם נוספת, הוא פתח את טלפונו והלך להודעות האחרונות. הוא היה מעט מופתע לראות 'נקרא' תחת ההודעה ששלח למספר הלא ידוע, ובכל זאת חברו המסתורי לא טרח לענות.
הוא תהה מדוע הזר החמוד, המתוק, נכשל בלהשיב.
YOU ARE READING
Send ; Changki
Fanfiction"Who is this?" "מי זה?" --------------------------------------- הפאנפיק הוא על קיהיון וצ'אנגקיון (I.M) מ-Monsta X הפאנפיק לא שייך לי, אני רק המתרגםת. כל הקרדיט לכותבת (המוכשרת) הולך לknkverse
