הרבה מעבר

~פרק 13~

אדם רדום על הספה שלי. אני מורידה את נעליו ומניחה אותם ליד הספה. אני מכסה אותו בשמיכה אקראית מהסלון.
אני מחליטה לבשל לנו ארוחת ערב. בלי לחשוב פעמים אני מוציאה פסטה ושמה אותה בסיר עם מים חמים. אני קוצצת סלט ומכינה רוטב. כשהפסטה מתבשלת לה אני מוציאה שניצלים שקניתי אתמול. היה לי חשק לשניצל כבר כמה זמן.
אני מטגנת אותם ויד שנוגעת במותן שלי מבהילה אותי.
אני קופצצת בבהלה והשמן קופץ מהסיר ליד שלי.
״איה!״ אני צורחת ואדם משועשע. הוא לוקח את ידי ושם אותה מתחת למים הקרים שבכיור. אני נרגעת והוא עדיין צוחק.
״זה לא מצחיק!״ אני נוזפת בו בשעשוע. ״שב תכף האוכל מוכן״ אני מצווה עליו. ״לא. אני רוצה לעזור לך״ הוא אומר ועדין מחבק אותי ברכושניות. ״די אדם״ אני אומרת ובישביל שלא יצור אווירה מתוחה אני מנשקת אותו בלחי. ״שב, נאכל במרפסת?״ אני שואלת אותו והוא מהנהן.
הוא צועד למרפסת ואני מביאה את האוכל לשם.
״נעזור לך?״ הוא שואל והולך אחרי. ״נודניק!״ .
הוא עוזר לי לקחת בקבוק שתייה, כוסות ואת הסלט.
אנחנו מתיישבים ואני מוזגת לנו לאכול בצלחת.
״את רוצה לבוא איתי לאינפינטי היום?״ אדם שואל אותי תוך כדי אכילה. ״יש לי מחר בבוקר פגישה״ אני ממלמלת.
״נחזור מוקדם״ הוא אומר...״איזה פגישה?״.
״חנות מעצבים רוצים שאדגמן להם״ אני מסבירה לו והוא לא נראה כלכך מרוצה. ״איזה בגדים?״ הוא שואל ואני מצחקקת.
אני נוגסת בשניצל ולא מצליחה לדבר.
״תנשום, תרגע ותאכל״ אני אומרת והוא מקשיב רק למילה הראשונה במשפט. הוא נושם ונראה עצבני.
״את הולכת לדגמן בעירום?!״ הוא שואל ופניו אדומות.
״אתה טיפש״ אני אומרת, ״אני מדגמנת לחנות בגדים, איך עירום?!״ אני נמלאת כעס כלפיו. ״אדם די להיות מגונן מידי. זה מרתיע אותי״ אני מודה בפניו. ״מצטער״ הוא לוחש.
״אני לא אבוא איתך היום״ אני לוחשת והוא נראה מבואס.
״טוב שיהיה לך בהצלחה מחר״ הוא אומר וממשיך לאכול.
אני מסיימת את האוכל והבטן שלי מתפוצצת.
״רוצה לבוא איתי?״ הוא שואל ונעמד. הוא לוקח את הצלחות לכיור ואני נשארת בשלי עם חיוך. ״לאן?״ אני שואלת בקול רם כדי שישמע אותי. ״בואי פשוט בואי״ הוא אומר ומחכה לי ליד הדלת. בלי לחשוב פעמים אני נעמדת ולוקחת את הפלאפון שלי. אני מתייצבת לידו והוא מסתכל עלי בחיוך רחב.

שוב, אנחנו באוטו שלו ואני פשוט נמסה, אני ליד חתיך הורס שבא לי פשוט למות ממנו ואני בתוך BMW מושלמת ומושפרת. מה אני צריכה יותר מזה?
״איך אני אוהב שאת מתרגשת מהאוטו שלי" מלמל אדם וחוגר אותי. הזרם שעבר מהכתף שלי עד למותן בצד בשני בגופי.
״לאן נוסעים?״ אני שואלת ואדם מפעיל את המכונית.
״תעשי סטופ על הסקרנות שלך״ הוא מלמל ומניע את האוטו. הוא נותן גז וגבי נצמד לגב הכסא. אני מצחקקת ואדם מסתכל עלי במבט מעריץ. אנחנו פונים פניה חדה ימינה וכל הצד הימני שלי מתרסק על הדלת. ״אדם!!״ אני צועקת עליו וצוחקת אחרי פחות משנייה.

אנחנו מגיעים למרכז עם כמה חנויות קטנות. מה שמשותף להן זה שמסביב לכל חנות יש אבן ירושלמית מהממת. המקום מעוצבת להפליא ואני עדין בהלם שאני לא מכירה אותו.
״בואי״ אומר אדם ויורד מהמכונית. אני יורדת מהרכב ואדם שולח לי את ידו מרחוק, אני מתקדמת עד שאני מגיעה למטרה שלי. הוא נועל את האוטו עם המפתח ואנחנו מתקדמים לעבר חנות מסוימת שעוד לא עליתי עליה. כשאנחנו נכנסים לתוך החנות המעוצבת בסגנון כפרי להפליא קופצת על אדם אישה שנראת בסוף שנות העשרים שלה. היא מנשקת אותו והוא מחייך אליה. הוא מציג אותי בפנייה, ״דניאלה תכירי זו בר, בר דניאלה היא חברה ממש טובה שלי״ הוא אומר ואני מחייכת אליה. היא שולחת לי את ידה ואני לוחצת אותה. דניאלה בעלת שיער שחור ועיניה אפורות וגופה בדיוק במידות הטובות. היא מלאה במקומות הנכונים. ״שמעתי עלייך המון״ היא אומרת וקולה נעים לאוזן. ״אני מקווה שרק דברים טובים״ אני אומרת בחיוך ומסתכלת על אדם. ״רק דברים טובים״ היא לוחשת ומתבוננת בי.
״אז למה זכיתי בביקור שלך היום אדם?״ שואלת דניאלה ומתקדמת לתוך החנות. החנות היא חנות תכשיטים ואני מתה כבר להתסער על כל הזכוכיות שמכסות את היהלומים.
״חשבתי לפנק את בר בשעון״ הוא אומר ומתקדם לעבר דניאלה.
״מה? ממש לא, שלא תעז!״ אני אומרת ודניאלה מצחקקת.
״בחייך, אני רוצה לפנק אותך ולפצות אותך על ההתנהגות הילדותית שלי״ הוא מסביר את עצמו ומסתכל עלי, אני קולטת מהצד של עיני את דניאלה פעורת פה ועיניים, היא כנראה לא מבינה למה אדם מתנהג ככה, אף אחד לא יבין איזה מושלם הוא. ״לא..״ אני אומרת וצועדת לכיון היציאה מהחנות.
״לא בר חכי!״ הוא צועק ומתקדם לכיווני, ״אדם אני מבקשת ממך, לא לא..אני דורשת! אני לא רוצה שתקנה לי שעון. יש לי המון שעונים״ אני אומרת ומתחננת אליו. אוף הוא כזה מושלם.
״בסדר לא נקנה לך״ הוא אומר ומפנה אלי את גבו.
״בואי תבחרי לי שעון״ הוא אומר. דניאלה מחייכת בצד ואלוהים כמה שהבחור הזה הפכפך.