הרבה מעבר

~פרק 27~

״פשוט תגידי לי את הפאקינג אמת שאת אוהבת להסתיר״ הוא צועק, הוא עצבני. פאק מה עשיתי?
״אדם״ אני עומדת על רגליי ועדיין לא כלכך מסוגלת להגיב, ״עזבי בר״ הוא מכווץ את עיניו בגועל. הלב שלי רועד וגורם לכל הגוף שלי לרעוד גם. המוח שלי מנסה לעכל את הסיטואציה.
״אדם אל תגיד משהו שתצטער עליו״ אני ממלמלת. הוא מתקדם אל הדלת הכניסה ויוצא ממנה. אני מסלקת את הפקודה שהמוח שלי נתנה לעיניים שלי, לבכות.
״בר״ אנה קוראת מאחורי והאמת שלמרות שכלכך התגעגעתי אלייה כרגע אני מעדיפה להיות לבד. ״עזבי אנה, הכל בסדר״ אני מסתובבת אליה ומחייכת חיוך מזויף. היא לא מכירה את אדם ובאמת שזאת לא פגישה ראשונית כלכך טובה כמו שציפיתי שתהיה. ״בר, את...אוהבת את חי?״ היא שואלת.
״ממש לא!״ אני כמעט צורחת.
״אז..למה התכוונת שיש לו פינה ענקית בלב שלך?״ היא מתיישבת בכסא שלה ואני בכסא שלי.
״הוא גידל אותי...הוא היה בישבילי תמיד, איך אפשר לזרוק מישהו שעזר לך ברגעים נוראיים בחיים למרות שהוא פגע, לא פעם ולא פעמיים״ אני פעם ראשונה באמת מספרת לה משהו על חי, היא נראת קצת בהלם, קצת הרבה. אבל הגיע הזמן שאהיה קצת פתוחה עם מישהי שאני קוראת לה ״החברה הכי טובה שלי.״
היא נעמדת ומחבקת אותי את החיבוק שאני באמת כלכך צריכה עכשיו. ״את באמת התכוונת למה שאמרת?״ היא שואלת ואני מהנהנת. ״לא כמו שזה נשמע אבל..פאק״ אני עוצמת את עיניי כדי להרגע אבל זה לא ממש עוזר. דמעות פורצות מתוכי ואני עוד יותר מתעצבנת שזה ליד אנה.
״אני בטוחה שהכל יהיה בסדר בר, תני לו את הזמן שהוא צריך. אני ראיתי בעיניו שהמילים שאמרת כאבו לו כלכך״ היא אומרת ומנסה להרגיע אותי.
״באמת?״ אני שואלת אותה.
״רואים על העיניים שלו שהוא אוהב אותך״ היא מחייכת וגורמת לתחושת חום בליבי. היא תמיד יודעת להגיד את המילים הנכונות.
אחרי שאכלנו ודיברנו עוד קצת על מה שקרה הסתכלתי על השעון וראיתי שכמעט שעה אחד עשרה בלילה.
״תתלבשי הולכים לאינפיניטי״ אמרתי בנסיון רב לא לבכות תוך כדי. אני חייבת להסביר את עצמי לפניו.
נכנסנו לחדר שלי ואנה הוציאה שמלה שחורה חסרת שרוולים ולבשה יחד עם נעלי עקב אדומות.
אני לבשתי חולצת בטן עם פסים וחצאית עור מתאימה ללוק, נעלתי נעליים שחורות והתאפרתי קלות.

הכניסה לאינפיניטי עברה חלק, פעם ראשונה שנכנסתי בלי אדם אבל המאחרת שמחליפה זמנית את דנה הכירה אותי. אני ואנה הולכות בצעדים מהירים לכיון הבר.
אני מכירה לה את שאנון וסיון ומסבירה לה שהן הטיפת שפיות של המקום הזה. שאנון ואנה ישר מתיידדות כמו שציפיתי. שתיהן פטפטניות גדולות והאופי שלהן כלכך דומה.
סאן מגיח מאחורינו ומסתכל על אנה..הוא מכיר אותה עוד מהילדות, כשבא לבקר בחגים עם משפחתו ואנה באה אחרי ארוחת החג הקטנה עם משפחתה. זיכרון הילדות גורם לי לחייך כשסאן מתקרב אלינו.
״הופל׳ה אנה איך פאקינג גדלת״ הוא מחייך בשעשוע.
היא מסתכלת עליי ואז עליו. ״סאן״ אני מעבירה את הריכוז שלו אליי. ״מה מה מה?״ הוא מתעצבן שהפרעתי לו ולאנה באמצע זיוני מבטים מטופשים. זה מה שחסר לי עכשיו.
״איפה אדם?״ אני מתעצבנת עליו בחזרה ומגבירה את קולי כאשר הדיי גיי מחליט להעביר את המוזיקה לסגנון יותר רועש.
״במשרד שלו״ הוא ממלמל ומסתכל על אנה.
״טוב אני תכף באה לכו תשמרו שולחן״ אני הולכת במהירות בעקבים הסופר מעצבנים שבחרתי לשים היום.
אני פותחת את הדלת מבלי לדפוק, כלכך לא מזיז לי ואני כלכך עצבנית וטעונה עליו. כשהדלת נפתחת אני שמה לב שאדם יושב בספה ממש צמוד לגאיה ומצחקק איתה. ידייה נחות על הברך המקפצת שלו וגורמת לעצבים שלי לקפץ.
״אני מפריעה?״ אני שואלת בחיוך ומנסה להשמע בוגרת.
״קצת״ אדם עונה ואני יותר מעוצבנת. הוא משפיל אותי ליד הפאקינג זונה הזאת שהוא זיין בלי סוף.
גאיה מחייכת אליי את החיוך הכלבה שלה וכל מה שבא לי לעשות כרגע זה לקחת סכין ולדקור את היד שלה.
אני משתלטת על עצמי.
״אוקיי״ אני מחייכת וסוגרת את הדלת בעדינות. אני בולעת רוק כאשר אני יוצאת מאיזור מהמסדרון וכמעט בוכה כאשר אני מגיעה לשולחן במתחם ה vip שסאן ואנה יושבים בו. השולחן התמלא טיפה בחבריו של אדם בניהם רז ודביר. כשאני מגיעה אני שולחת אליהם חיוך. במיוחד לדביר שהציל אותי מסיטואציה נוראית בשבוע שעבר.
״מה קורה?״ דביר שואל אותי מהצד השני של השולחן.
גרוע. חבר שלי, נראה לי שהוא חבר שלי כרגע יושב עם האקסית/ יזיזה שלו במשרד שלו והם צוחקים. אה ושכחתי לציין שהוא שמע אותי מתארת את רגשותיי כלפי הבחור ששבר לי את הלב לפני שנתיים. ״מעולה״ אני משקרת בחיוך שלמדתי לחייך. ״בואי שבי לידי״ הוא צועק מרחוק ואני עושה זאת.
כשאני מתיישבת הוא מסמן למלצרית לבוא ומזמין לשתינו כוס וודקה. ״תודה״ אני ממלמלת כשהמלצרית הולכת.
עיניי בוחנות את אנה וסאן מפלרטטים בניהם.
״איך את מאז מה שקרה?״ דביר שואל ואני נושכת את שפתיי,
״זה עבר״ אני בולעת את הגוש הנוראי בגרון שלי.
המלצרית מניחה את הכוסות על השולחן ואני מחייכת בתודה.
אני ישר שותה את המשקה אומץ שלי. מקור מפלט כשאני נבוכה ומילותיי תקועות.
״רוצה לרקוד?״ הוא שואל בחיוך שיש שיר של ביונסה ברקע.
״לא מה פתאום..אני מחכה לאדם״ אני מנסה להשמע בצורה נורמאלית. ״דווקא נראה לי שאדם נהנה״ הוא אומר ומצביע לכיון אדם שנמצא ברחבת הריקודים עם כמה בנות ובניהם גאיה. אני מתאמצת לנשום ועייני בוהקות, אלוהים מה הוא עושה?
״אז אתה מנצל את המצב שאני פגועה מאדם לטובת ריקוד?״ אני אומרת ושמה את היד על הפה. עוד פליטת פה מטומטמת, נמאס לי מהחוסר טאקט שלי אבל זה הגיע לו האמת.
״מצטערת״ המילה יוצאת לבדה מהשפתיים שלי.
״זה בסדר, את יותר חכמה ממה שחשבתי״ הוא מחייך ומזיז את השיער מפניי. אני נרתעת מהמגע שלו ועיניי זוחלות לכיון אדם שמוריד שאטים מהבר עם גאיה. הוא נמצא בעמדה של שאנון והיא מסתכלת עליי. מה עובר עליו? תחושה של בגידה מציפה את הבטן שלי.
״תסלח לי״ אני ממלמלת לעבר דביר ועוקפת את הרחבת ריקודים. אני תופסת בידו של אדם והוא מסתכל עליי בשעשוע.
״אתה מוכן להקשיב לי?״ אני שואלת מספיק קרוב לאוזן שלו ולוקחת את ידו לכיון המסדרון של המשרד שלו.
״אדם..״ אני מסתכלת עליו בעיינים רטובות.
״אני נשבעת לך שזה לא מה שאתה חושב.״ הוא מצחקק צחוק מרושע ופוגע בדיוק במקום החסר בטחון שלי.
״תפסיק״ אני מסיטה את מבטי ומחכה שהוא יזיז את הסנטר שלי לכיוונו כמו שהוא עושה בדרך כלל שאני מתביישת להסתכל על פניו.
״תקשיבי בר..זה לא מתאים כל העניין הזה״ הוא אומר את המשפט בנימה חסרת כבוד. סכין חודרת לתוך הלב שלי.
״מזאת אומרת?״ אני מסתכלת עליו ומנסה להבין מה עובר בראש שלו. הוא נראה שיכור לגמרי אבל זה לא ממש מנחם אותי כשהמשפט המפגר יצא מהפה שלו.
״לא מתאים לי זוגיות מתוקה״ הוא נשען על הקיר ונשמע כאילו לא אכפת לו מהזוגיות הזאת ואפשר לזרוק אותה לפח.
״בגלל מה שקרה? אדם בבקשה תהיה קצת שפוי״ שפתיי רועדות.
״לא מזיז לי שאת עדיין מפנטזת על חי שלך. אני לא רוצה זוגיות״ הוא אומר את זה בקלות, כאילו לא אמר הרגע את הדבר הכי נוראי שהוא אומר וששמעתי בחיי.
״אתה שיכור?״ אני שואלת ובוחנת את עיניו האדומות, הוא עישן משהו? אני אשאל אותו את זה?
״אני מספיק שפוי בישביל לקבוע את זה, מצטער בר״ הוא נהיה רציני והבעת פניו משתנה. ״חתיכת מזדיין״ אני עוקפת אותו ויוצאת מהמסדרון הנוראי הזה.
מתוך עייני זולגות דמעות ואני מסתערת לכיון הכניסה שעדיין מפוצצת ועוברת מבין כל האורחים ומחייגת אל אנה. ״הלו״ קולה נשמע מהקו.
״אנה..אני חוזרת לבית״ אני צועקת ומנסה לגבור על המוזיקה שנשמעת מהקו שלה. ״אני אבוא איתך?״ היא שואלת.
״לא זה בסדר״ אמרתי לה וקולי נצרד.
״את בסדר?״ היא נשמעת מודאגת.
״אני צריכה להיות קצת לבד.״
״בסדר..אני אחזור מאוחר יותר״ היא אומרת ואנחנו מנתקות את השיחה.