הרבה מעבר

~פרק 38~

״למה עשית את זה לעזאזל?״ אני בוחנת את הקעקוע ומתאמצת לראות אותו מבעד לניילון הנצמד שהוצמד עליו.
״רוצה לראות?״ הוא מחייך אליי ואני מהנהנת.
הוא מוריד את הניילון וזורק אותו על המדרגה.
אלוהים זה הקעקוע הכי קיצוני שראיתי בחיי.
תמונה שלי מהיום הולדת שלי. אני זוכרת את הרגע הזה חקוק בזכרוני היטב. כמה שעות לאחר מכן הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. בקעקוע עיניי סורקות את הים ושערי עף על פניי.
הקעקוע בשחור לבן ורק עיניי צבועות כחולות. זה פשוט מפחיד איך שהקעקוע נראה בדיוק כמו התמונה שנמצאת בשומר מסך שלו. אני מסתכלת אל אדם ורואה איך הוא מחייך. ״למה?״ אני מסתכלת לתוך עיניו. ״כי אני אוהב אותך לעזאזל!״ הוא מנשק את שפתיי ואני זזה לאחור. ״אדם אתה תצטער על זה״ דמעות זולגות על לחיי. ״גם אם הסיפור שלנו ייגמר. מה שלא נראה לי שיקרה. את השארת חותם על פרק מהחיים שלי. גרמת לי להשתנות עשית אותי טוב יותר. אני אוהב אותך ואני בחיים לא אוותר עלייך״ הוא מחייך ואני מזיזה את האצבע שלי על הקעקוע.
דמעה זולגת במורד הלחי שלי. ״בייבי אל תבכי!״ הוא מנשק את המצח שלי ומוחה את דמעותיי כלפי חוץ ומניח את הראש שלי על החזה שלו.
אני בחיים לא חשבתי שהוא יראה את האהבה שלו בכזאת קיצוניות. כרגע אני מאמינה באמונה שלמה שהוא באמת אוהב אותי. לא שפקפקתי בצמיד המדהים שהוא קנה לי אבל עכשיו אני רואה את הדברים אחרת, בצורה טובה יותר.
״אני רוצה שבאמת תסלחי לי״ הוא ממלמל.
״לא בגלל שקיעקעתי אותך על היד שלי.״
הדמעות חונקות אותי. אני אוהבת אותו כלכך. אבל הלב שלי לא יכול להרשות לעצמו להפגע שוב.
אני מרימה את הראש שלי ומסתכל אל עיניו.
״מצטערת זה לא אפשרי״ אני מסתכלת אל תוך עיניו ההמומות.
״מה?״ הוא פוער את פיו היפה להפליא.
״אדם הזוגיות הזאת לא בריאה...״ אני בולעת את המילים ומסרבת להוציא אותן מהפה שלי. אבל המוח שלי נזכר איך הושפלתי בדיוק לפני כמה שעות.
״בר את לא יכולה להגיד דבר כזה״ אני נושכת את השפה.
״אני אוהב אותך! אני נשבע שלא אפגע בך יותר בחיים! בר את יודעת את זה!״ הוא מצמיד את ידיי על פניו כאילו ראה תאונת דרכים איומה. ״אדם מספיק!״ אני צועקת ונעמדת על המדרגה האחרונה. כמה שיותר רחוק ממנו. אם הוא יגע בי אני אמות ואמס בין שתי ידיו והוא יודע את זה.
״נמאס לי!״ אני צועקת עליו.
״זה התחיל בדנה. התנהגה אליי מגעיל עוד כשעבדתי בבר. היא גרמה לי להרגיש הכבשה השחורה. בגללך!״ אני צועקת עליו כאילו הוא גרם לה לדבר. אבל זה לא אכפת לי שזה פוגע בו.
״אחרי זה גאיה! מאיימת עליי ובוכה לי מול הפנים!״ אני מסיטה את המבט שלי לכיון החניה כך שהפרופיל שלי מול עיניו.
״בין לבין יש דוגמניות שאני פוגשת. בנות שמרכלות עליי בשירותים של הבר.ושאזכיר גם את שאנון? בישביל מה לי את כל הדבר הזה?״
״אני לא רוצה לסיים כמו הבנות האלה, אדם״ אני אומרת את השם שלו בשחרור עצום. אחרי כמה שניות אני מסתכלת עליו.
הבעת פניו מאוכזבת. בחיים לא חשבתי שאאכזב אותו. אבל הייתי חייבת לפרוק הכל.
״את חושבת שהבנות האלה עשו רבע ממה שאת עשית בלב שלי? ״ הוא עצבני.
״לעזאזל. בפעם האלף!״ אני מבחינה בקודקוד האף שלו רטוב.
״אל תשווי את עצמך! לא לדנה! לא לגאיה! ובטח שלא
לשאנון!״ אני מעבירה את עיניי אל הזקן שגדל לו בימים האחרונים. ״אני לא אוהבת אותך״ אני ממלמלת בעצב.
״מה?״ הוא מסתכל אל פניי.
״כן. אני לא אהבתי אותך כל הזמן הזה״ אני אומרת את המילים ולא מאמינה שאני באמת אומרת את זה.
״בר אל תחזירי לי על היום״ הוא נעמד ומלטף את פניי.
״אני לא מחזירה לך...אדם זאת האמת״ אלוהים בחיים לא חשבתי שיהיה לי קשה לאמר משפט כזה.
״את אוהבת את חי?״ הוא מתסכל עמוק בתוך עיניי.
אני מהנהנת ועוצמת את עיניי. אחרי שאני שומעת את הנשימה הכועסת שלו אני פותחת אותן. ״אני לא מאמין לך״ המילים יוצאות בעצב מפיו. ״בחיים לא הרגשתי עטוף בחום כמו שאני מחבק אותך. את הבית שלי. החמצן שלי, למה לעזאזל את זורקת אותי? בגלל נפילה קטנה? מפה אני אשתפר אני מבטיח לך״ אני נשענת על העמוד חרסינה שנועד להיות מעקה.
״מספיק לדבר שטויות אדם. לא יקח לך המון זמן להתגבר עליי..״ אני בולעת את הגוש האכזר שמאיים לפרוץ מתוך עיניי. ״הרי זה ידוע שאתה אחד שקל לו בחיים״ אני אומרת בחיוך הכי מזויף שיצא לי לחייך. ״בר די״ הוא אומר ועוצם את עיניו.
״בעוד כמה ימים. אולי אפילו מחר. אתה תשכיב מישהי
אחרת״ אני מתגרה בו. עיניו נפקחות. ״אני יכול להשכיב אלף ואחת נשים. אבל איתך זה שונה...איתך זה לא רק סקס..איתך אני עושה אהבה״ וכאן רגליי נחלשות. כולי עור ברווז והכי נוראי, דמעות יוצאות מעיניי.
״לא אדם״ אני עוצמת את עיניי והוא מחבק אותי.
״תני לי לילה אחד להיות לצדך״ הוא מנשק את השיער שלי, ״אני מבטיח שמחר אעזוב״ הוא אומר ואני מסתכלת אל השמש שזורחת.
מאירה עם קרניי השמש שלה את הקעקוע שלו...אותי. ״אני אוהב אותך בצורה הזויה״ החומה המוכרת נבנת מסביבנו. אני מושכת את ידיו לכיון הבית. נכנסת בשקט לחדר שלי ולמרות הידיעה שהוא בוחן את הסביבה הזרה אני מפשיטה את בגדיי באיטיות. הוא מתפשט בדיוק כמוני ומעביר את ידיו על שערי ואחר כך עם שפתיו מנשק את כל הצד של הצוואר שלי. גורם לתחושה של בילבול לצות באוויר.
אני מנשקת אותו באיטיות ומתענגת על כל רגע. אנחנו נופלים על המיטה וטועמים זה את זה. הוא מחזיק את היד שלי וזה מרגיש כאילו הוא שומר אותי קרוב אליו שלא אברח.
ידיו עוברת על הבטן שלי והוא שולח את שתי האצבעות שלו לתוכי. כשהוא מרגיש את הרטיבות המטורפת שנמצאת בתוכי הוא מוציא את האצבעות ומכניס אותן לתוך פיו.
״כלכך טעימה״ הוא אומר ואני נושכת את השפה שלי. בחיים לא הייתי מגורה כלכך. משתוקקת לרגע שהוא ייכנס אליי. אחרי שנייה הזין הנעים והעבה שלו בתוכי. עדיין לא אתרגל לגודל היותר ממרשים שלו. הוא מתחיל לנוע בתוכי ואני פולטת גניחות. אני מנסה לא לצועק את שמו אבל כשהשיא מגיע אני פולטת את השם שלו בגניחה רועשת. אני רואה איך הגניחה גורמת לשערות גופו לקום.
הוא חודר עמוק...ואני גומרת יחד איתו. כרגע אני נושכת בחוזקה את השפה התחתונה שלי, נלחמת באורגזמה הכי מיוחדת שחוויתי. הכל היה מיוחד...מוזר ובמיוחד מפחיד.
״אני אוהב אותך״ הוא מנשק את המצח שלי. אני מחייכת חיוך שלא התכוונתי לחייך וקמה מהמיטה יחד עם השמיכה סביבי. למרות הקור שאני משדרת אליו הוא ממשיך.
״את הרגשת את זה נכון בייבי? הרגשת איך אהבתי איתך.״
״כן זה היה טוב״ אני מקשיחה את השפה.
״בר זה היה מושלם...תגידי שזה היה מושלם״ הוא נעמד עירום לגמרי מולי. ״תגידי!״ הוא מרים את קולו מעט.
״אדם אני נכנסת להתקלח...תנסה לסיים לאסוף את הדברים שלך עד שאחזור״ אני בכלל לא צריכה מקלחת, התקלחתי בדיוק כשהגעתי לכאן.
עיניו מתכווצות. ״את לא הרגשת את זה? אין מצב בר לעזאזל אני יכול להישבע בכל דבר שלא רק אני הרגשתי את זה!״ אני מסתכלת עליו. שפתיי רועדות, ״הרגשתי מה?״ אני שואלת בטיבעיות ועדיין בתוכי מהדהדת האורגזמה.
״בכל מקרה אמרת שאני אתן לך לילה אחד, אז הנה. עכשיו אתה יכול להניח לי?״ הידהוד מפחיד בתוכי. אני זקוקה לחיבוק שלו. ״את מחזירה לי״ הוא משפיל את פניו ובא לי כלכך להרים אותן. לנשק אותן. להגיד לו שאני שלו לתמיד ושום דבר לא יכנס בנינו לעולם. אבל האגו שלי מסרב לעשות את זה.
״את משפילה אותי בדיוק כמו שעשיתי לך לפני כמה שעות.״
״אדם אני לא ילדה, למה שאעשה לך את זה?״ אני אמיתית לגמרי בדבריי. פשוט...רציתי להרגיש אותו פעם אחרונה.
״שכבתי עם חי לפני שבאת״ אני אומרת. נשימתי נעצרת.
פניו מורמות בבהלה אליי. ״זה היה חי שדיבר איתי בפלאפון?״
״כ..כן״ הפה שלי זורם עם השקר.
״למה עשית את זה?״ עיניו בוהקות ואני שומעת את הלב שלו מדבר. או שזה הלב שלי?
״אמרתי לך...״ עיניי עסוקות אך ורק בפרצוף שלו.
״אני אוהבת אותו״ אני מסתכלת אל הקעקוע שלו והדחף שלי ללטף אותו הולך וגובר משנייה לשנייה.
הוא לובש את בגדיו ואני משפילה את עיניי כלפי מטה. רק עכשיו אני קולטת שהשמיכה נפלה ממני באיזה שלב.
עיניו מתרוממות יחד עם הפרצוף ישר אל פניו.
הוא הספיק להתלבש בשניות. הוא חולף לפניי והריח שלו חודר אליי בפעם האחרונה. הוא נותן לי מבט אחרון ויוצא.
אני שומעת את הדלת הראשית נטרקת. רגליי נשמטות לקרעקע.
״למה עשיתי את זה?״ אני שואלת את עצמי ומזיזה את הראש מצד לצד כתגובה לשאלה. אני סוגרת את הדלת בחוזקה ונועלת אותה. הולכת בצעדים קטנים למיטה. כשאני שוכבת בתוכה אני עדיין מריחה את הריח שלו. הריח האהוב עליי ביותר.
אני מסתובבת למשך כל שעות היום. עד לילה שלמחרת. כל רגע השאלה הזאת חודרת לתוך המוח שלי, מה עשיתי?

בחיים לא כאב לי כמו
שכואב לי עכשיו.
מזכיר לי כל מיני דברים מהעבר.
דברים שאני כלכך מתגעגעת אליהם.
אהבתן את הפרק?
אתן מסכימות עם בר?
ספרו לי בתגובות.
ואל תשכחו להצביע.
שמתי לב שההצבעות יורדות מהפרק האחרון :(