הרבה מעבר

~פרק 41~

האוויר של שעות הבוקר המוכרות חולף על פניי. אני יושבת במרפסת ומסתכלת על השמש הזורחת. עיניי נודדות לעבר השק איגרוף עם תמונתו של אדם, הוא קנה לי את השק הזה ליום הולדת והאמת שעוד לא כלכך השתמשתי בו. אני פולטת צחקוק. כמה טוב לי עם הבחור הזה. אני קמה מהכסא ומאגרפת את ידיי. אני שולחת אגרופים לתוך השק ופוגעת בפרצוף שלו, אלוהים זה חלום אמיתי להרביץ לו. כלכך משחרר!
״מה את עושה?״ קולו נשמע מבעד לחשכה ודמותו מתקרבת לאט עד שאני מזהה את זיו פניו היפות. הוא מתקדם אל מאחורי ואוחז במותן שלי, מקרב את גופי אל גופו. ״מנסה להוריד את הכרס?״ הוא שואל בגיחוך. ״אדם!״ אני צובטת את ידו אבל זה נראה שזה לא מזיז לו. ״את יודעת שאני אוהב את הבטן שלך מכל דבר אחר!״ הוא אומר בצחוק חנוק.
״ומה עם העיניים?״ אני שואלת ומסתובבת. הוא עדיין עוטף בחיבוק את המותן שלי. ״או..העיניים האלה״ הוא ממלמל ומסתכל עמוק לתוך עיניי. ״אני אוהב אותך פשוט״ הוא אומר ומנשק את שפתיי. ״אני צריך לקעקע עוד כמה תמונות שלך״ הוא אומר כאילו זה הדבר הכי טיבעי שאפשר לעשות.
״אני מסתפקת באחד״ אני אומרת וחושבת לעצמי, אולי יקעקע על המצח את השם שלי? ככה כל מיני בנות מיותרות לא יתקרבו אליו. ״אני מסתפק בלהתחתן איתך״ הוא ממשיך לנשק אותי. ״מה?״ אני מתרחקת מעט ומחייכת אליו.
״להתחתן איתך, כן. קיללתי?״ הוא אומר את זה בטבעיות שהאמת היא, קצת מעצבנת. ״אתה רוצה שנתחתן?״
״אני רוצה אותך למשך כל היום״ הוא אומר ומנשק את החזה שלי. ״אדם...״ אני אומרת ומרימה את הראש שלו.
הוא מסתכל אליי במבט מכווץ עיניים ופה פתוח, ״אתה לא יכול לזרוק דברים כאלה באוויר.״
״בר אני בחיים שלי לא חשבתי שאתחתן. לא נראה לי שזה הדבר שחלמתי עליו מילדות״ הוא מסתכל בחשש.
״אז לא באמת התכוונת לזה״ אני אומרת ומגלגלת את עיניי.
״למען השם. אולי נניח לנושא הזה?״ הוא מחבק אותי ואני יוצאת מהחיבוק באלגנטיות. ״נו בר!״ הוא אומר ומתעצבן על ההתחמקות שלי. ״אדם אני עייפה״ אני ממלמלת וצועדת בחזרה למיטה שבחדרי, מותירה אותו לבדו.
הוא נכנס כעבור כמה שניות. ״טוב אני מצטער למרות שאני לא יודע על מה״ הוא אומר ומסתכל אליי ברציניות. אני פולט צחוק שנמשך לכמה שניות ארוכות ואז רואה את הפרצוף שלו.
״אין לך על מה להצטער, בוא״ אני מושיטה את הידיים שלי לכיוונו והא נכנס בניהן. הוא שוכב על החזה שלי ואני מלטפת את הראש שלו. ״את יודעת שאני אוהב אותך..?״ הוא אומר בדממה. ״אני יודעת״ אני משיבה ומסלקת את החיוך הטיפשי שנמרח על פניי. הוא מסתובב אליי ומנשק את שפתיי בעדינות. לאט לאט הנשיקה הופכת לחושנית יותר. הוא מוריד את החולצה שלי באיטיות ואחר כך את הבוקסר הקצר שאני לובשת. אני מסתכלת איך פניו בוחנות את גופי העירום בתאבון.
״את ממכרת יותר מסם״ המילים צרדות שיוצאות מפיו גורמות לי להידלק. הוא מנשק את הבטן שלי ואחר כך עובר לדרום גופי עד לנקודה הרגישה בין רגליי.
״א..דם״ אני גונחת כשהוא מגביר את הקצב.
״אל תגמרי בייבי״ הוא אומר ושערות גופי סומרות במהירות. הוא ממשיך למצוץ עם פיו החמים והנעים את הפיטמות שלי, ההרגשה המושלמת ביותר. הוא חוזר אל שפתיי ואני מנשקת אותן, עומדת להתפרק רק מנשיקה אחת. הוא משחרר את שפתיו משפתיי ומוריד את המכנס ספורט שלו. אני מסתכלת אל האיבר העבה והגדול שלו בחיוך. ״אני אוהב את המבט הזה״ הוא אמר בתאווה וחודר אליי. ההרגשה ממכרת לחלוטין. הוא מגביר את החדירות שלו מפעם לפעם וגורם לי להרגיש בעננים. ״תגמרי בייב״ הוא אומר בגניחה ואני מרגישה איך הוא נמס בתוכי, ואחרי שנייה אני גם גומרת. הוא ממלא את החלל לידי ומצמיד אותי אל החזה הקשיח שלו. אני משחררת נשימה ומסדרת את הקצב נשימות שלי. ״עכשיו אני מבין מה זה לעשות אהבה״ הוא פולט ואני מסתכלת אל הקעקוע שלו בערצה. מלטפת את איזור העיניים הכחולות שלי. ״כן?״ אני מצחקקת.
״כן בר. גרמת לי להכיר צדדים...שפשוט לא הכרתי בעצמי״ הוא נושק לי לשיער. ״אני אוהבת אותך אדם״ אני אומרת את המשפט האהוב עליו ונרדמת בין זרועתיו הרכושניות.