"לא... בבקשה לא..." אני מייבבת בזמן שהוא משפשף את הבד הגס של הג'ינס שלי כנגד לעור העדין. מכאיב לי ביותר מדרך אחת.
"את רוצה שאלך ואשאיר אותך כאן בחושך?"
"כן," אני צועקת אינטואיטיבית. רק רוצה שיפסיק לגעת בי שם, שיפסיק לגעת בי בכלל.
"כרצונך," הוא מושך בכתפיו בנונשלנטיות ומתרחק ממני. מה אמרתי עכשיו? מה הייתה הפאקינג מילת בטחון שהשתמשתי בה? 'כן?' אני חוזרת במחשבותיי על כל מה שקרה כדי לדעת איך לגרום לו להפסיק אם הוא יגע בי שוב ואז האור כבה.
"לא! בבקשה תדליק את האור, בבקשה אל תשאיר אותי לבד בחושך," אני בוכה בהיסטריה. האפלה שוב מאיימת לחדור לתוכי. קצב הנשימה שלי גובר, ואני יודעת שזה רק עניין של זמן עד שהחשיכה תגנוב את כל האוויר שלי. האור נדלק ואני שואפת נשימה עמוקה, מנסה לנצור את כל האור בריאותיי.
"אז את רוצה להמשיך להשתעשע? מעולה, עוד לא ראית את כל הציוד שהכנתי לנו." רעש פסיעותיו המתקרבות אליי שוב, וריח הזיעה שלו ממלא את המקום השמור לאור. זה משחק? זה הכל משחק בשבילו? בכל משחק יש כללים, אני חייבת להבין מה הוא רוצה שאני אומר. שוב אני מנסה להתרכז בכל מה שקרה מקודם, לנסות להבין את הדפוס.
"לא... בבקשה לא..." אני לוחשת, מנידה את ראשי מצד לצד. היד שלו מחליקה לאורך הרגל שלי מהקרסול ועד לירך, מגיעה עד לכפתורי הג'ינס ומתחילה לפרום אותם אחד אחד. קצב הנשימה שלי עולה שוב, נדמה שהוא רועד כמו גופי. הוא הולך לאנוס אותי... מה עוד אמרתי לו? כן! הוא שאל שאלה ועניתי 'כן'.
"כן," אני לוחשת מתפללת שזו התשובה הנכונה .
הוא מנסה להוריד ממני את המכנסיים והתחתונים, אך רגליי הפתוחות לצדדים וכבולות בפיסוק למשטח עליו אני שוכבת לא מאפשרות לו. לבסוף הוא מוותר ומתרחק. הלוואי והוא התייאש, הלוואי והוא יעזוב אותי. אני סוגרת את הפה, מנסה לבלוע את היבבות שלי ולשכב ללא תזוזה, אולי ישכח מקיומי, ישנה את דעתו. אך הוא חוזר, מספרי פלדה בידיו.
"אל תזוזי. אני לא רוצה לפצוע אותך," הוא מצווה, "בינתיים," מוסיף כעבור רגע, ומפעיל את פרץ דמעותיי מחדש. אני מנסה להשתלט על רעידות גופי בזמן שהוא גוזר את הג'ינס באיטיות מייסרת. נושכת את השפה שלי כדי לא להתחנן לסליחתו, שלא יחליט לפצוע אותי.
"את רק צריכה לבקש ואני אפסיק," הוא אומר בשלווה כאשר חותך ממני את התחתונים.
"בבקשה..."
"בבקשה, מה?" הוא שואל ותולש את התחתונים מגופי. ומתחיל להעביר את אצבעותיו על רגלי, מתקרב לאיבר מיני.
"בבקשה תפסיק, בבקשה תעזוב אותי."
"בחושך?"
אני בוכה ללא מעצור. זאת השאלה הכי נוראית שמישהו יכול לשאול אותי. מה אני מעדיפה? את הידיים המטונפות שלו לוחצות על איבר מיני? או את הידיים האפלות של החשיכה לוחצות על קנה הנשימה שלי? האצבע שלו מתחילה לחדור לתוכי, יבשה ומחוספסת, מותירה אחריה שובל של כאב שורף. אני מנסה למשוך את גופי למעלה להוציא אותו מתוכי, אך השלשלאות לא מאפשרות שום תנועה.
YOU ARE READING
הפחד מחושך (סיפור מלא)
General Fictionאווה תמיד פחדה מחושך. אך היא מגלה שהאור מפחיד לא פחות. כלואה לחסדיו של משוגע, היא לומדת להתמודד. האם ישחרר אותה? ממנו? מעצמה? מפחדיה? הפחד מחושך הוא מותחן אפל, בעל גוונים ארוטיים בן חמישה פרקים. פרק יעלה אחת לשבוע בימי שישי/שבת.
