אהבה ושנאה- על דבר בלתי ניתן לשינוי

#פרק 10: תקוות

(ליאם בתמונה...)
נקודת מבט של יניב:
"יניב קום כבר" צעקה לי איימי "כבר בא" החזרתי לה יצאתי מהמיתה והתחלתי להתארגן, חששתי מעוד מהיום הזה, נכון אני לא טיפוס חושש או פחדן אבל עדיין זה משהו חשוב ואם ליאם אומר לי לעשות את זה כנראה שזה באמת חשוב, ואם כבר הזכרתי אותו: 'בוקר טוב' רשמתי לו בהתרגשות בווצאפ. 'גם לך' עם לב גדול , הוא כתב לי 'אתה זוכר מה אתה צריך לאשות היום, ואל דאגה אני כאן איתך, תמיד...' 'תודה' רשמתי וצאתי מהווצאפ .ירדתי למטבח שם אימי ואחותי הקטנה בת השש ישבו ואכלו ארוחת בוקר. "בוקר טוב" אמרתי להן. "בוקר טוב" אמר אחי הגדול שירד במדרגות לכיוונינו (אני ואחיי מסתדרים ממש טוב, תמיד הינו). "טוב, בי" אמרתי אחרי שלקחתי את תיקי עם האוכל שהכנסתי לתוכו. "ביי" אמרו לי אחיי ואימי ואחותי (עכשיו אני פחות פוחד, איתם אני מרגיש בטוח , אבל מפחיד אותי המחשבה, אם הם לא באמת כאלה ולא באמת יאהבו אותי אך שאני).

אוקי, לא לפחד, הם בסך הכול החברים שלך , הם יקבלו אותך בכול מקרה! אמרתי עם קצת ספק בליבי, וליאם היה שם אמרתי וחיוך עלה על פני שחשבתי אליו. יצאנו מהשיעור ועלינו במדרגות. "אוקי חברה יש לי וליניב משהו להגיד לכם" אמר ליאם, כשכול החבורה ישבו וליאם ואני עמדנו מולם. "אנחנו , אנחנו.." לא יכולתי לומר את זה (כאילו כן אני משלים עם זה אבל זה עדיין קשה לי לעקל). "אנחנו זוג" אמר ליאם והפתיע אותי (חשבתי שאומרים שאנחנו הומואים?) "מזל טוב" הם אמרו בו זמנית ואז כולם חיבקו אותי (גם ליאם) וזה ממש חיזק אותי, דמעות התחילו לנזול על לחיי (נכון שאני לא טיפוס של בכי אבל פשוט לא שלטתי בהן ,וכן ,הן היו דמעות של שמחה אל שהם קיבלו אותי, אותנו) "תודה" אמרתי להם.... "כולם ב9 במועדון השכונתי ,שמעתי שיש שם מסיבה" אמר ליאם אחרי כמה דקות של דיבורים "זה נכון וכולם באים!" אמרה לי "ששש..." אמרנו ביחד אני טל ונועם וכולם צחקו...

"חשבתי שאומרים רק שאנחנו הומואים" אמרתי לליאם "זה משנה?" היא שאל "לא כל כך" "עשיתי את זה כי כך הם יבינו יותר ברור וגם לא נצטרך לשקר להם" הסביר לי ליאם "הפתעת עם המסיבה, איך אתה יודע?" שאלתי את ליאם "אחותי אמרה לי אליה, וסורי, סיפרתי לה אלינו, היא הוציאה את זה ממני בכוח" אמר ליאם בקול מתנצל "זה בסדר" אמרתי לו בחיוך "יופי" אמר ליאם באושר, ואני מאושר כשהוא מאושר...

(אל דאגה לא שכחתי שאני גם צריך לספר להורי ואחיי, אבל זה הרבה יותר קשה, וגם אז אני יעשה את זה עם ליאם. אני חייב אותו, אני מת אליו).

ליאם הגיע נכנסנו לביתי , קראת לכול בני משפחתי (הוריי, אחי הגדול ואחותי הקטנה) "יש לי משהו חשוב להגיד לכם" התחלתי "ו...אולי אתם כבר יודעים" ואמרתי והם היו מופתעים קצת ומתוחים, (טוב לא בכול יום אתה אומר משהו חשוב שיכול לשנות לכולם את החיים, לפחות לא אני....)
המשכתי: "אבל אני צריך להגיד את זה בכול מקרה, אני וליאם זוג" אמרתי בדיוק כמו שליאם אמר לחבורה "ואני לגמרי בסדר עם זה ושלם עם החלטתי, עם איך שאני ועם מי שאני" אמרתי לבסוף."על מה זה?" שאלה אחותי בתמימות (כן, היא די חכמה לפעמים ,גם לה אני צריך להגיד את זה, שתנסה להבין...) התכופפתי אליה כך שאוכל להסתכל לעיניה ואמרתי "זאת אומרת שבמקום שאני אהיה עם בת אני אהיה עם בן ובמקרה הזה עם ליאם" אמרתי "אבל זה בדיוק אותו דבר, זה לא משנה" אמרתי ובדקתי אם היא הבינה אותי. "אז למה אתה אומר לנו עם זה לא כזה משנה?" היא שאלה (אמרתי שהיא חכמה) "כדי שאתם תדעו ולא תופתעו יותר מידיי, ותקבלו אותי איך שאני..."אמרתי לה, היא הנהנה ואמרה "אני מקבלת אותך איך שאתה, אני אוהבת אותך" היא אמרה וחיבקה אותי (כנראה שהצלחתי לקבל חיבוק אמיתי לפחות ממנה) אבל מה איתם, הם ההורים שלי, זה אחי הגדול. התרחקתי קצת ממנה ונעמדתי מולם הסתכלתי על מבטם אבל לא יכולתי לפענח אותו (אני לא מבין, הם לא אוהבים אותי, לא מקבלים אותי איך שאני , אני הבן שלהם!!). ואז החלטתי, יצאתי במהירות מהבית וריצה ללא הפסקה עד שהגעתי לגן. שם ניסיתי להרגיע את סערת הרגשות שבליבי, באמת שניסיתי אבל לא יכולתי שלא לכאוס אליהם, אך הם יכולים לעשות לי דבר כזה?? אני המום!....מרוב מחשבות שיר הטראנס שהתחיל להתנגן בקול חזק הקפץ אותי מבהלה, הסיח את דעתי ועצר לרגע את מחשבותיי....