אהבה ושנאה- על דבר בלתי ניתן לשינוי

#פרק 11: בדרך לבר

נ.מ של יניב:
זה היה הטלפון, הוא רטט לי בתוך הכיס של הג'ינס.
"היי, איפה אתה?" זה היה קולו של ליאם עם חשש קל, לא הבנתי למה ואז נזכרתי, לא אני כזה מטומתם ,סתום, דביל ,מה שתירצו, אני פשוט השארתי אותו שם ופשוט ברחתי, השארתי אותו עם הוריי ואחי שהיו בהלם, הם בטח עשו לו משהו, שיחה צפופה ומעצבנת אוף אני כזה עיוור.
"היי?, יניב?" ליאם שאל "אני בגן" אמרתי במהירות. "בדרך"  ליאם אמר וניתק.
כשליאם הגיע: "אתה מבין שהשארת אותי לבד עם המשפחה שלך, פחדתי למוות ממה שהם יכולים להגיד או לעשות לי".
" אני באמת מצטער אני אגואיסט ודביל ולא חברי בעליל!" אמרתי (רק שיסלח לי אני באמת טיפש איך יכולתי).
"לא, אתה לא, פשוט היתה מפוחד אני מבין אותך לגמרי, אני סולח לך" הוא אמר לי, חיבקתי אותו , באמת אני אוהב אותו,הוא תמיד מבין אותי.
הטלפון שלו רטט, הוא ענה "היי, לי אנחנו בדרך", "יופי ניפגש,ביי"
ליאם אמר וניתק.
"הם שם?" שאלתי אותו,"הם בדרך ,כמונו..."ליאם אמר וקרץ לי והלכנו לכיוון המועדון השכונתי.
"היי" אמרתי לכולם כשהגענו היתחלנו לדבר מלא עד שלי אמרה שניכנס.
ניכנסנו למועדון וראינו הרבה אנשים רוקדים בקצב לשיר החזק והקיצבי שמתנגן.
החזקתי את ליאם חזק בידי ומשכתי אותו לתוך קהל הרוקדים.
"אני..אני לא יודע לירקוד" צעק לי ליאם כי המוזיקה היתה חזקה, "גם אני לא פשוט תזוז לפי הקצב" אמרתי לו והראתי לו אותי רוקד. (כניראה שהצלחתי כי אחרי זה הוא התחיל לירקוד כמעט כמוני רק שהוא רקד ממש יפה ולפי הקצב...)
לאחר כמה דקות של ריקודים לי, טל,ונועם הגיעו והתחילו לירקוד איתנו היה לנו ממש כיף הרבה זמן כבר לא הרגשתי כזה טוב, אפשר להגיד מאושר...
" מי אלה?" שאל אותי ליאם כשראיתי 2 'ילדים' מסתכלים עלינו "חברים שלי מהיסודי" אמרתי ולא הוספתי דבר(פשוט לא יכולתי...)ליאם ניראה מבולבל כמובן והיסתובב ללי, והיא הסבירה לו "היה להם ריב לפני שהם עברו לחטיבה", "ריב, על מה?" הוא שאל סקרן, "אני חושבת שעל איזה חטיבה הם ילכו, כי הם היו חברים ממש טובים וטובים ולא רצו להיפרד אבל כשיניב אמר להם שהוא חייב ללכת לחטיבה שלנו הם פשוט לא דיברו יותר, יש שמועות שהם רבו הרבה וכשיניב ניסה להיתפייס ,ואמר שהם ידברו תמיד הם לא יכלו יותר יאמרו שהם לא חברים יותר..." אמרה לי וכמובן שצדקה.
ליאם הסתכל עלי כדי לאשר ואני הינהנתי לו "אבל אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי בעצב(הם היו החברים הכי טובים שלי היסודי, למה הם פה ולמה הם מסתכלים אלינו!) "בסדר, סליחה" אמר ליאם וכולנו המשכנו לירקוד. היה ממש כיף דווקה לירקוד עם חבריי וראיתי שליאם ממש הישתחרר ושהוא שמח, אז גם אני שמח.
לאחר הרבה זמן של ריקודים אמרתי "אני הולך לבר, להביא לכם משהו לישתות?" "כן" אמרו ליאם ונועם ,הבנות לא רצו, הסתובבתי כדי ללכת ואז שמעתי האתר ליאםה אומר לי תודה היסתובבתי, חייכתי אליו והלכתי לבר...
נ.מ של ליאם:
פיתאום ראיתי את סיוון (ידידה טובה של יניב)רצה לעברינו עם דמעות בעייניה, "היי, מה קרה" שאלתי בבהלה, "יניב ..יניב הוא... הם רהביצו לו...הוא מעולף שם" היא אמרה בגימגום והצביעה למקום כלשהו.(לרגע לא הבנתי על מה היא מדברת ורק אחרי חמש שניות הבנתי יניב בצרה! הוא מעולף, למה אני לא איתו עכשיו)...ליבי דפק בחוזקה, הרגשתי שמישהו מושך אותי, הסתכלתי וראיתי שזאת היתה לי "אתה פשוט עמדתה שם בלי לזוז אז לקחתי אותך" היא אמרה לי(כנראה ביגלל הבהלה לא יכולתי לזוז אני לא מעמין שמישהו פגע בו לא מאמין, אבל מי זה יכול להיות???...)
הגענו לשם וראיתי את יניב מעולף בנתים לי הזמינה אמבולנס וטל התקשרה להוריו...

וואו! אני ממש שמחה שאתם אוהבים את הסיפור, הגענו למלא צפיות והצבעות אבל אני חייבת להגיד לכם שזה פרק לפני האחרון😭