ג׳ראלדין

פרק 1

בגיל ארבע עשרה, ריידר התנהג כמו רוב הבנים בגילו. הוא אהב ספורט, סיפר בדיחות גסות והסתכל על כל בחורה שניה שעברה מולו. למרות זאת, הוא היה טוב בלימודים, הצליח חברתית ושמר על קשר קרוב עם משפחתו. הוא היה מושא לקנאה של הרבה בנים, ומושא הערצה של כמה בנות על גובהו המרשים, קולו הגברי והשרירים שכבר התחילו להתפתח אצלו. עיניו החומות הבהירות ושיערו המתולתל והכהה שבו רבות בקסמיו.

היה זה רק טבעי שיתעניין בבנות המין השני, בתור נער מתבגר. הוא ניסה לצאת עם כמה בחורות, אך מעבר למשיכה הבסיסית לא הרגיש דבר. לכן, החליט לחכות לגיל מאוחר יותר ולבחורה שתמשוך את תשומת ליבו שלא רק בשל מראה החיצוני, אלא גם בשל אישיותה.

מה שריידר לא ידע, הוא שהבחורה הזו עמדה להגיע מוקדם יותר משציפה.

הוא הכיר אותה דרך אחותו הקטנה, שבדיוק התחילה את החטיבה. מאחר והפרש הגילאים בינהם היה שנה בלבד, תמיד הסתדרו בצורה טובה יותר מרוב האחים. היא הסתדרה עם רוב חבריו ולעיתים אף הצטרפה למפגשים החברתיים שלו, והוא הכיר את כל חברותיה הטובות ביותר וידע עליהן כמעט כמוה (כלומר, הרבה רכילות). אך בחטיבה, כאשר הכיתות מבית הספר היסודי התפזרו וחולקו מחדש, אחותו הקטנה, פרנצ'סקה, הכירה חברה חדשה.

כבר ברגע הראשון שעיניו ננעלו עם עיניה החומות-ירקרקות, ריידר ידע שהיא מיוחדת. כמובן, בתחילה נמשך ליופיה החיצוני שלא ניתן היה לערעור - עיניה, שהחזיקו בכל כך הרבה רגש, עורה החיוור והצחור ושיערה השחור היטיבו עם תווי פניה העדינים. שפתיה האדמדמות היוו ניגוד יפהפה לעורה הבהיר וריסיה הארוכים ואפה הקטן והסולד שיוו לה מראה של בובה.

לאחר שלמד גם להכיר אותה, מחשבתו של ריידר הוכחה כנכונה. היא היתה דעתנית, חזקה, אך גם - באופן שאותו לא הצליח להבין - עדינה ושברירית. לא פעם ולא פעמיים ראה אותה יוצאת מחדרה של אחותו עם עיניים אדמדמות מבכי, אך הוא ידע שאחותו מצליחה לעזור, גם אם לא ידע מה הבעיה. ההוכחה לכך היתה מספר הפעמים שזה קרה לאורך השנים, שהתמעט ככל שהשנים חלפו, עד שנעלם לגמרי.

ריידר זכה לראות את הנערה מתבגרת, וביתם של האחים הפך לביתה השני שלה. יופיה לא דעך עם השנים, אלא להפך - היא הפכה יפה יותר ויותר, גופה התפתח והפך לבוגר ומושך וקולה השתנה במעט והפך לצלול יותר. בשלב מסוים, צבעה את שיערה לאדום בוהק, שרק נתן ביטוי לנוכחות הבולטת שלה בחדר. לא פעם קרה שחלם על נערה בעלת עור צחור, שיער אדום ועיניים חומות ירקרקות בלילות.

הוא לא סיפר על מחשבותיו לאיש. בחורה אקראית מבית ספרו זה בסדר, אך חברתה הטובה ביותר של אחותו? למרות שידע שלאחותו לא תהיה בעיה מבחינה זו, עדיין חשש. וכמובן, היה את הפרש הגילאים בינהם - למרות שהיה קטן, הוא עדיין היה קיים.

לכן, הוא חיכה. הוא חיכה עד שההתאהבות שלו תהיה בסדר (לאחר שכבר וויתר על הרעיון שתחלוף לבדה) ובינתיים ניסה להתגבר עליה על ידי יציאה עם אחרות, כמובן. הוא יצא עם מספר לא מבוטל של בחורות לאורך שלוש השנים שחלפו מאז שפגש את ג׳ראלדין, אך אף לא אחת מהן הצליחה לגרום לו להרגיש כפי שהיא עשתה, מבלי לדעת זאת אפילו.

בגיל שבע עשרה, החליט שחיכה מספיק. אך לפני שהציע לה, רצה להתייעץ עם אחותו. הוא לא ציפה ממנה לתמיכה מלאה, שתחייך חיוך ענק ומאושר ותגיד שלרגע זה חיכתה כל חייה. אך גם לא ציפה לתגובתה הקיצונית בצורה ההפוכה...

״לא.״ היא אמרה, בזמן שהנידה בראשה לשלילה במהירות, כמעט בתזזיתיות. ״אין סיכוי. לא אחי והחברה הכי טובה שלי. פשוט... לא.״

״למה?״ הוא שאל אותה, באמת ובתמים לא מבין את תגובתה.

״כי... זה רק יגרום לכולם להיפגע, בסופו של דבר.״ היא ענתה לו. עיניה החזיקו במבט משונה אותו לא זיהה. הוא לא ידע איזה רגש הציף אותן, אך בהחלט היה אחד כזה.

״אבל-״ הוא ניסה בכל זאת לגרום לה לשנות את דעתה. אך ברגע שפרנקי גיבשה את דעתה, לא היה ניתן לשנות אותה. זה היה כמו לנסות להזיז הר בדחיפה.

״אמרתי לא, ריי, וזה סופי.״ הפעם, יכל לזהות בבירור את הרגש בעיניו של אחותו. היא איתגרה אותו במבטה, והוא וויתר, בינתיים. הוא סגר את פיו והיא הסתכלה עליו בסיפוק מסוים לפני שהסתובבה והלכה משם.

״הו, ודרך אגב - ג׳ראלדין אמורה להגיע בעוד כמה דקות. אנחנו נהיה בחדר שלי, אל תפריע.״ היא זרקה מעבר לכתפה, והוא עצם את עיניו וניענע את ראשו. בנות, חשב לעצמו. מי יודע מה עובר במוחן המוזר והמיסתורי.

נאמנה למילותיה, פרנקי באמת חזרה לאחר כמה דקות עם ג׳ארדלין מאחוריה. האחרונה שלחה לו חיוך לפני שעלתה ביחד עם אחותו במדרגות. חיוכה היה מקסים וריידר מצא את עצמו מביט אחריה, עד אשר אחותו התערבה בעניין. כאשר ג׳ראלדין לא הסתכלה, פרנקי שלחה לו חייך מתגרה. ׳רק תעז לנסות משהו׳, מבטה כמו אמר לו.

ריידר נאנח לעצמו וצנח על הספה.

בנות.

________________

הספר מוקדש לשתי בנות: Anonimit21 (מקווה שעכשיו את מבינה הכל) ו - myLOSTmoon (שבזכותה עלה לי הרעיון, היא עזרה לי לעבור עליו ו... טוב, זו ברנדי. #מאנדי), ותודה ל- Lagoona7Blue על הכריכה!

זה ספר מאוד קצר - יהיו בו 4 חלקים בסך הכל.

אם אהבתן/ם, בבקשה תצביעו ותגיבו לי את דעתכם (טוב... גם אם לא אהבתן/ם. אני פתוחה לביקורת). כמובן שגם לא אתנגד אם תגידו לחברים ותעקבו אחריי (;

מקווה שתהנו ממנו, ושנהנתן/ם מהפרק הראשון!