Daddy Who?

.פרק 8- הילדה הקטנה והיפה שלי

״שלום שלום.״ ראיתי את הארי הכעוס עומד ומסתכל עלינו. שיט שיט שיט שיט.
״או..הארי שלום.״ דומיניק חייך אליו ולחץ את ידו.

הארי אפילו לא הביט בו, צעד לעברי ולא הסיר את עיניו ממני. שוב העיניים שלו השחירו, וזה סימן רעות.
הוא הרים אותי ועלה לכיוון החדר שלנו . המתח והפחד חילחלו בי והרגליים שלי לא הפסיקו לרעוד. ״תפסיקי לרעוד כמו חתול אשפתות , get your shit together " הארי רשף לעברי.

כשהגענו לחדר הארי הניח אותי על הרצפה, קרוב לדלת החדר. ״איפה זה?.״ לא ידעתי מה הוא רוצה. ״איפה הפאקינג מפתח ילדה מטומטמת !!!!!״ הצרחה גרמה לי להתחיל לייבב כמו תינוקת.
הארי לא ידע שהמפתח אצלי. ואולי זה היתרון שלי.
״שם.״ הצבעתי לעבר הממיר של הטלוויזיה . ״ילדה מפגרת.״ הארי מלמל לעצמו.
ברגע שהתכופף לעבר הממיר, יצאתי בריצה מהדלת ונעלתי אותו בפנים.חה.
רצתי במורד המדרגות, שומעת אותו צורח ודופק על הדלת. ידעתי שלא באמת אוכל לברוח, החלונות נעולים ובחצר יושב לו דומיניק . אבל קיוויתי לפחות למצוא טלפון , או מחשב.. משהו שיאפשר לי לתקשר עם העולם החיצון.

בטיולון שעשיתי בבית, פגשתי את העוזרת התאילנדית שעובדת אצל הארי. זיהיתי אותה עוד מהפעמים שהייתה מביאה לי אוכל למרתף החשוך.
הבטן שלי הייתה רועשת וכל מה שרציתי היה לאכול. ״אפשר אממ.. להצטרף אלייך?״ שאלתי את התאילנדית החביבה שהייתה באמצע צלחת נודלס . ״בטח! שבי, אביא לך מנה.״

בעודנו מדברות ואוכלות, בזמן המוגבל שהיה לנו, ניסיתי לבקש ממנה להשתמש בטלפון. התשובה שלה גרמה לבטן שלי להתכווץ. ״אדון סטיילס לא מאשר שיחות טלפון או הכנסת מכשירים ניידים ללא ציתות לבית.״ שיט.

״אני מצטערת , אני חייבת לעשות כביסה. את יכולה להמשיך לאכול בינתיים.״ היא חייכה אלי. ״לא..לא, חכי אני אעזור לך, כביסה זאת המומחיות שלי.״
שיקרתי כי אין לי מושג איך מכבסים בגדים בלי שיסריחו ויתקמטו, אני ממש גרועה בזה. הסיבה היחידה להתלהבות שלי ממכונת הכביסה היה המראה המבהיל של דומיניק ואדם זר נוסף רצים במעלה המדרגות.

״איפה היא? תחפשו אותה בכל מקום!״ שמעתי את הארי. ״הילדה הזאת תעשה לי התקף לב.״

העוזרת החביבה לא ממש הבינה מה בדיוק קורה, אבל צללתי לערימת הבגדים שהייתה ליד המכונה.

לא עברה דקה וכבר ידו של הארי משתה אותי מהערימה. ״משוחררים, החוצה.״ הוא נבח על שני הגברים המסכנים שעמדו בצד, מבולבלים מהסיטואציה.
הארי תפס לי בשיער ועיקם את ידי תוך כדי שהוא דוחף אותי במדרגות, עובר את הקומה של החדר שלנו ומגיע ל...איך לא, המסדרון המוביל לחדר החשוך.

נבעטתי לרצפה על ידי הרגל של הארי , הרגשתי איך אני מתחילה להשתנק ושנייה לפני הבכי. ניסיתי לדבר איתו אבל הוא רק ירק ״סתמי״ לעברי.
הוא הוריד את החגורה שלו והתקרב אלי, התיישב על הגב שלי ואת החגורה כרך סביב צווארי. ״את יודעת אליס. אני משתדל, באמת משתדל להתייחס אלייך יפה. אבל את, את חתיכת כלבה . ״
״ה.....״ לא יכולתי לנשום, דמעות כיסו את העיניים שלי והידיים שלי ניסו להיאבק בחגורה ובידיים של הארי ללא הצלחה.

״הצוואר של הברבור הזה. מסכן, הוא כל כך אדום.״ הארי זרק את החגורה לצד והחל לנשק לי את הצוואר. ״אני רוצה להראות לך משהו.״ הוא הרים אותי ופתח את דלת החדר. המראה של החדר הישן והמוכר גרם לי להצטמרר, אבל מה שהשתנה בו, הייתה הדמות שישבה שם. 
הארי התקדם לעבר הדמות והניח אותי לידו, מי שהתברר כבחור כבן 20 . הבגדים שלו היו קרועים, סימני מאבק נראו על כל חלקי הגוף החשופים שלו.
״מה..ה..ארי , מי זה?״ הייתי בהלם.  ״את רואה נסיכה,״ הארי נישק את הראש שלי ״זאת הסיבה שאני מתייחס אלייך כל כך יפה. כל פעם שאת עושה דבר רע, הוא מקבל את מירב העונש.״ הארי גיחך ואני רק רציתי להיעלם. העפתי את הידיים שלו ממני והתכופפתי לעבר הבחור הפצוע.
״היי, אתה בסדר?״ נגעתי במצח שלו, מנסה להשיג תגובה פיזית כלשהי.

״אני בסדר, זה הבן זונה הזה שלא יהיה בסדר ברגע שאני אגמור איתו.״ הוא צעק לעבר הארי .
״ואת בסדר, ילדה? הוא עשה לך משהו? כי אני נשבע שאם כן אני לא יודע מה אני אעשה לו.״
חייכתי בפעם הראשונה מאז שאני בבית המסריח הזה, עד שנזכרתי, שהסיבה שהוא במצב הזה, זאת אני.

״טוב, חלאס פוצי מוצי״. הארי הרים אותי ממנו ואני רק נאבקתי לרדת , צועקת עליו שהוא פסיכופט מטורף והלוואי שימות. 

הגענו לחדר שלנו, כשהארי עם חיוך מרוצה על פניו ואני מותשת מבכי ומאבק.
״ילדונת שלי.״ הארי ליטף לי את הראש. ״הילדה הקטנה והיפה שלי.״ הוא המשיך עם היד שלו לגעת וללטף בכל מקום. ״אבל את לא היית כל כך נחמדה לדאדי היום.״ 
ועם המילים האלו הוא זרק אותי למיטה , קרע ממני כל בגד שהיה עלי והשאיר אותי רק עם גרבי הברך הורודות עם הפפיון שהוא הכריח אותי ללבוש .

הארי נשען עלי, פישק לי את הרגליים והחל לנשק אותי.

Harry POV
״את תהיי ילדה טובה ותתני לדאדי להשתמש בך. נכון?״ לחשתי לה באוזן, ידעתי שמהפחד שאני אעניש את הנער ואותה היא תפתח את הרגליים אפילו רחב יותר.
היא נראתה מבולבלת כל כך. ועדיין יפה כמו מלאך. רק הפנים שלה גורמות ללב שלי להתכווץ , ולוותר על הרעיון לזרוק אותה למיטה ולתת לה את סשן האנאלי הכי עצבני שתעבור אי פעם.
החדרתי לה שתי אצבעות והיא השתנקה וקימרה את הגב שלה, גורמת לחרמנות שלי להשתולל. המשכתי לאחר מכן לעסות לה את הדגדגן, מרגיש איך זה גורם לחום שלה לעלות , ולרטיבות שלה להופיע . היא תפסה בסדין וחרקה שיניים כדי לא להשמיע קולות, שחס וחלילה לא אדע שהיא נהנית, אבל גניחה אחת ברחה לה מהגרון. " ילדה טובה.״ חייכתי לעברה. אבל לא יכולתי יותר, רק רציתי לחדור אליה, להיות בתוך המלאך שלי ולמלא אותה .
כבר נהיה לי כואב להשאיר את המכנסיים עלי, סעמק. היא מחרמנת אותי כל כך. 
הורדתי את המכנסיים והבוקסר הצמוד והמעיק הזה, נותן לזקפה שלי סוף סוף אוויר.
להפתעתי אליס פשוט שכבה שם בלי לזוז, בלי טיפה של מאבק. אפילו את הרגליים שלה היא לא סגרה.
השענתי את הגוף שלי עליה, תוחם אותה בין שתי ידיי.

״זה אולי יכאב קצת, אבל זה יעשה ממש טוב לדאדי. ״
היא הנהנה לעברי בהבנה ובפחד, כשדמעה זולגת מעיניה.

------------------------------------------------
אני ממש ממש מצטערת על העיכוב,
אני פשוט סטודנטית ויש לי מבחן מפחיד שבוע הבא אז למדתי רוב השבוע...
בכלל, חלקים מהסיפור קשה לי לכתוב כי חלק מהם בעלי רמיזות והתייחסות לדברים שאני עברתי. הכתיבה זה סוג של תרפיה, אבל לפעמים אני צריכה הפסקה:)

המשך חופש נעים!