"מייזלי , הבטן שלי "אני לוחש
אני רואה הכל , את כל מה שנמצא בתוך הבטן , אני נגעל מהמראה ורוצה להקיא אבל אסור לי כי אני אהיה עוד יותר רעב .
עוד מצנח מגיע ואיתו חוט ומחט כדי לתפור את החתך .
מייזלי קופצת על המצנח השני מצפה לאוכל ומאוכזבת שהיא רואה חוט ומחט .
"מייזלי , הבטן שלי .!!" אני מנסה לומר יותר חזק אבל אני חסר כל כוחות
"מה הבטן שלך ? מה ק.... אוי ואבוי בשביל זה החוט והמחט אני אתפור לך אל תדאג ."
למזלי מייזלי יודעת לתפור בדים, היא אומרת שזה דומה מאוד .
לא הייתי צריך לראות את הזוועה בבטן שלי , העיקר שזה עבר אבל הכאבים נשארו .
מייזלי שמה על התחבושת קצת מים ומשחה כדי להרגיע את המקום , היא לקחה צמח דביק כדי להדביק את את התחבושת .
אני מרגיש הקלה " הצלת את חיי שוב , אני לא יודע איך להודות לך .." "זה בסדר , אנחנו נמצא דרך .
היא נתנה לי נשיקה ועזרה לי לקום , חזרנו למערה מייזלי הצליחה לצוד ציפור וצלינו אותה .
"ואו איך אני עייפה , אתה תשאר לשמור ואני אלך לישון ? "
"שנינו נלך לישון , איש לא יימצא אותנו פה .."
הסכמנו שנינו והלכנו לישון , מחובקים כי קר בלילה וגם מהידיעה שמייזלי פוחדת , היא סיפרה לי שכל לילה
מאז שהיא קטנה היא ישנה עם בובה שההורים שלה תפרו לה .
היא התעוררה באמצע הלילה ויצאה החוצה , "הימייטץ' תתעורר ! מהר היימיטץ' !"
"מה קרה ?" קפצתי מהמקום
"תראה !!"
היא הצביעה לאיזשהוא מקום ,רגע , היא הצביעה למחנה , למחנה של הקרייריסטים , האוכל שלהם נמצא באזור אחד והנשק שלהם באזור שני .
הם ישנים כמו תינוקות.
אנחנו מתחילים לספור אותם .. יש בערך 5 קרייריסטים , מייזלי אמרה שנשארנו 10 , כנראה שלא ספרתי עד עכשיו .
פתאום אנחנו שומעים רעש מוזר , רעש של חיה מתקרבת , חיה גדולה , ענקית ומפחידה .
ציפורים ענקיות תוקפות את המחנה של הקרייריסטים התותח יורה 5 פעמים .
ואנחנו הבאים בתור .
