teach me how to love

-פרק 15-

לא נעים לי מזה שאני לא אפרסם..
לפחות הפרק הזה יעשה לכן קצת שמח בלב.. חח
תהנו ❤️❤️

-נקודת המבט של ג׳סטין-

הנסיעה ארוכה ומייאשת, פדרו וג׳יימס חסרי האחריות,
אלוהים!
לעזאזל! מה חשבתי לעצמי?!
״לעזאזל איתכם חבורת מופקרים!״ צורח שוב.
בפעם המיליון לשעה האחרונה.
״ג׳סטין אני נשבע לך שאני אכסח אותך!״ ג׳יימס שנוהג צווח.
״קדימה חתיכת נקבה! בוא!״
האוטו נעצר לפתע.
את כל העצבים מוציא על דלת המכונית,
״קדימה נקבה!״ צועק לעברי,
מכין את האגרוף השמאלי שלי,
מכה ישר באפו, שומע את עוצמת המכה, שבירת האף.
הוא מכה בחזרה, אני מנסה להתחמק אל בלא הצלחה.
הוא מכה אותי באפי, ושוב בשפה.

יורק דם. חוזרים לרכב, לאחר פירוק עצבים.
״אתם בסדר?!״ צועק פדרו, גם הוא נקבה, שפתיי כואבות מדי בכדי שאני אדבר.
אני מהנהן וג׳יימס ממשיך בנסיעתו.

״הגענו״ מעיר אותי פדרו,
דם יבש מרוח על פרצופי, שפתיי נפוחות, נושך אותן ורמת הכאב בלתי נסבלת,
״בןזונה״ ממלמל,
מוציא את הפלאפון שלי מכיסי, 20 שיחות שלא נענו מ-מלודי,
אלוהים היא בטח מתחרפנת.
בבית המסתור שלנו, יש הכל, כמו בית רגיל, הכנו את הכל למקרה החירום- שהגיע.
״ג׳סטין קח״ מושיט לעברי כוסית של טקילה,
דופק על האי באמצע המטבח, בעזרת הכוסית, שלוש פעמים ומכניס את תכולת הכוס לפי.

הטעם המר ממכר. תפסיק ג׳סטין זה אסור.
לעזאזל עם האסור!
לוקח את הבקבוק ומניח אותו על שפתיי, מחכה שייצא נוזל, שותה ושותה,
עד שאיני זוכר על מה אני מדבר בכלל.
״הלו?״ עונה לפלאפון, ראייתי המטושטשת הקשתה עליי לראות מי מתקשר,
״אלוהים ג׳סטין ענית! לאן נעלמת לי? זה.. זה בגללי?״ שומע קול של בכי בצידו השני של הפלאפון,
״תקשיבי לי נקבה, אני לא יודע מה את רוצה ממני, אני במקום לא מוכר. בואי אליי ללילה.. את נשמעת מהנה״ משהק באמצע המשפט, צוחק בכל כוחי,
״אלוהים ג׳סטין אתה שיכור! איפה אתה?! אני באה לקחת אותך!״ היא כועסת, על מה? מי זאת?
מסתכל על הרחוב, על השלט, מנקה את ראייתי,
ראייה צלולה.
״רחוב וולברט 347״ אומר לקו השני,
לוגם עוד מן הבקבוק, אוי שיט הבקבוק נגמר!
משאיר את הפלאפון שם,
רץ להביא שתייה נוספת,
מחפש בארונות, הופך את הכל. איפה לעזאזל השתייה המחורבנת?!?

״אני בדרך ג׳סטין..״ הייתה הדבר האחרון ששמעתי לפני שזרקתי את הפלאפון- אל תשאלו למה, אפקט השתייה.

-נקודת המבט של מלודי-

״איפה זה?״ מחפשת את מספר הבית,
342,345,347-
הנה זה!!
יוצאת במהרה מהמכונית שלי,
דופקת על הדלת, פעם אחת, פעם שנייה,
״ג׳סטין תפתח לי!״ אני חייבת לו הסברים, אני חייבת לעצמי הסברים,
ישבתי המון זמן בצהריים מול המראה- מה אני אגיד לו, איך אני אספר לו?
הדלת נפתחת, פדרו עומד שם,
״איפה הוא?״ מתחננת,
״הוא שתה המון.. את בטוחה שאת רוצה לראות אותו? הוא לא מזהה אותנו..״ עונה פדרו, עיניו חדות לכל דבר שקורה.
״כן..״
זז מעט מן הדלת, נותן לי להכנס,
נכנסת רואה את ג׳סטין שרוע ועל ידו כמות נכבדת של בקבוקים.
״חלקם היו כמעט ריקים ככה שזה לא הרבה״ אומר ג׳יימס לאחר שרואה את הבעת פניי.
״הוא התעלף לפני כמה דקות, הוא יתעורר עוד שעה, בינתיים תשבי פה אם את רוצה״ ג׳יימס אומר,
״מה קרה לך בפרצוף? ולג׳סטין?״ נוגעת בעדינות בפניו של ג׳סטין, נזהרת לא להכאיב.
״מריבה סתמית״ אומר במבט חודר.
הם לא אוהבים אותי, ואני לא יודעת למה..

״היי..״ לוחשת לעבר ג׳סטין כאשר הוא פוקח את עינו בעדינות,
לאחר שלוש שעות של צפייה בטלוויזיה המחורבנת, קיוויתי שיתעורר.
״היי..״ עונה לי,
״איך הגעת לפה מלודי?״
״יש מכונית ״ עונה כמובן מאליו,
״ברור טיפשה, אבל המקום..?״
״אתה נתת לי את הפרטים.. ״ אומרת בלחש לעברו,
״אני חייבת שנדבר.. על הכל״ מגישה לו כוס מים, רואה את כאב הראש שיש לו.
מרגישה את הכאב שלו.

-נקודת המבט של ג׳סטין-

תפסיקו את זה! אני משתגע! הידיים רועדות לי?! או לא?! הראש שלי זז עכשיו?! העיניים לא מפוקסות! אלוהים! תפסיק את זה!!

״אתה יודע.. חשבתי על מה היה קורה אם ג׳יימי לא הייתה מפריעה..״ משחקת באצבעותיה,
היא מרימה את מבטה אליי,
עיניה התמימות משדרות חום ואהבה,
״מה היה קורה..?״ מדחיק את הכאב, מרים את כתפי באי ידיעה,
״לא היית בורח ממני היום..״ אומרת,
״את חושבת שעזבנו שם בגללך?״
היא מהנהנת, לפחות היא לא משקרת.
עומד על רגליי, היא עומדת על רגלייה, אני פותח את ידיי,
היא רצה אל תוך ידיי,
מרים אתה, מחבק אותה.
״זה לא בגללך״ לוחש לאוזנה.

מוריד אותה, אנחנו עולים לחדר שלי שבבית החירום.
״אני עיוור, את כל מה שאני רואה מאז שהכרנו.. את חושבת שזה משחק, אבל זה לא.. לפחות בשבילי. הלוואי שיכולתי להסביר לך יותר טוב מה אני מרגיש.. אבל אני לא יכול..״ נושם עמוק וממשיך,
״זאת הפעם הראשונה שזה קורה לי..״ מושך את ידה קרוב אל ליבי זה שפועם פי 5 מזה שאני על ידה..
״מה אתה רוצה ג׳סטין..?״ היא מסננת, ובצדק, מי תרצה להיות איתי אחרי שהעברתי אותה את שבעת מדורי הגיהנום?
״אני רוצה להגיד לך דבר אחד״ אומר לבסוף,
״אני אוהב אותך מלודי״ מביט בה, הבעת פניה לא הביעה דבר.

לאחר דקה ארוכה שנמשכה כמו נצח, מלודי התעשתה,
׳תנשק אותה׳ אומר המצפון, מיני ג׳סטין.
׳תעשה את זה!׳ שוב אומר.
אך המצפון שלי מפסיק כאשר אני מרגיש את שפתייה של מלודי על שלי.

היא שלי, ורק שלי.