teach me how to love

-פרק 26-

אוקיי אני מנסה לעשות כמה שאני יכולה, אני ממש חולה (דלקת עיניים וזהה...) בקיצור, יש לי רעיון, נראה איך ניישם אותו.

אוהבת <3 <3 <3

אני מתיישבת על המיטה, שמה אתה הכרית על פרצופי, וצורחת לתוכה. אני יודעת שעשיתי מעשה מטופש לפני כמה ימים, אבל הוא יכול להבין אותי! אני לא אותה אחת! זו טראומה עבורי! אני לא מבינה איך הוא לא מבין אותי! הוא אמור להיות פה בשבילי לא? לא בשביל לשכב איתי.

אני שומעת את הדלת פתחת ואני נשכבת על המיטה כשהגב פונה אל הדלת. אני יודעת שזה הוא. אני מריחה את הריח שלו, אני מרגישה את הנוכחות שלו.

"מל.. אני מצטער" הוא ממלמל.

אני מתעלמת מקיומו, אני לא מקבלת שום התנצלות מפגרת שלו.

״אני יודע שאני מפגר, אבל אני מצטער מל..״ קולו הצרוד משפיע עליי מעט, אני מנגבת את הדמעות החדשות שלי.

לאחר כמה דקות של שקט בינינו, ג׳סטין פותח את פיו אך סוגר,

הוא עושה זאת כמה פעמים, עד שיוצא מפיו קול.

״אה.. מל הזמנתי לפה כמה חברים.. אני מקווה שזה בסדר..״

הוא אומר,

״למה שזה לא יהיה בסדר? זה הבית שלך, לא שלי..״ אני עונה בחזרה ומתיישבת על המיטה.

ג׳סטין מסתכל עליי, נאנח ויוצא מהחדר.

לאחר חצי שעה בערך של התעסקות עם הנייד שלי, שמעתי את הדלת נפתחת ונסגרת,

שומעת כמה קולות של גברים, והנחתי שהחברים של ג׳סטין הגיעו.

לאחר שתיקנתי את האיפור שלי ונראיתי פחות או יותר בסדר, החלטתי לרדת למטה, לראות מי הם.

״היי מל..״ ג׳סטין מסתכל עליי בהבעת פנים שונה,

״בואי תכירי, אלו ראיין וכריס והשמן ששם זה צ׳אז״ הוא אומר וכולם צוחקים,

״לא יפה לקרוא לו שמן..״ אני אומרת וכל הצחוק נקטע,

״נכון היא צודקת״ צ׳אז מגיח לכיווני, שמן לא הייתי נותנת לו, אבל אחד שאוהב לאכול- אלו המילים.

״אני אכין חטיפים, רוצים משהו מסויים?״ שואלת לכיוונם של הבנים, אך נזכרת שאני עם מכנס קצר ועיניהם מופנות לאיזור התחתון שלי.

״תזהרו בנים היא שלי.״ ג׳סטין מזהיר, זה מה שאני אוהבת בו, את השתלטנות עליי. אני יותר מחברה שלו, אני שלו.

״אממ כן.. אני רוצה צ׳יפס בבקשה״ אומר ראיין וכולם מהנהנים.

אני מכינה לכולם כמה קעריות של חטיפים וכמה בירות שמצאתי אצל ג׳סטין במקרר, ומגישה לכולם.

״בואי תשבי איתנו״ מושך אותי ראיין לחיקו וג׳סטין עושה פרצוף,

שיקנא אחרי מה שהוא אמר עליי מקודם. זבל. זין. הומו. חסר ביצים.

אני שונאת אותו ואוהבת אותו.

ראיין מניח עליי את ידו ואני ככל הנראה נרדמת בחיקו.

״תיתן לי לקחת אותה לחדר״

״לא עזוב״

״ראיין היא החברה ש-ל-י״

״אז?״

״תעזוב אותה זבל אחד״

״תסתמו!״ אני גונחת מרוב עצבים,

לישון בשקט אי אפשר?!

״זוז ראיין תן לי לצאת״ אני אומרת וראיין מוריד אותי מידיו, אני פותחת את דלת הבית, לא שוכחת לקחת את הפלאפון שלי ואת המפתח של המכונית,

ואני נוסעת בחזרה לבית שלי ושל ג׳יימי.

אני פותחת את הדלת ורואה את ריי וג׳יימי באירוע מיני? איך שלא אומרים את זה,

אני פשוט רצה במעלה המדרגות לחדר שלי, ונותנת לראש לעבוד.

אולי נתכנן תכנית קטנה למר ביבר היקר?