We don't talk anymore/ taekook

פרק 9

נ.מ טאהיונג
עבר כבר חצי שנה, אני חושב שאני מתחיל להתגבר על ג׳נקוק קצת, הובי עוזר לי מלא אבל עדיין לא שחכתי ממנו.
אני עכשיו בגינה שליד הבית שלי, אני נשען על העץ ושומע שירים ועוצם עיינים, זה תמיד מרגיע אותי.
״יוגי שאני אתפוס אותך אתה מת״ שמעתי צעקות וזהייתי של מי הקול המלאכי הזה ״נראה אותך ארנב״ יוגיום מתגרה בקוקי, הוא לא יודע שאסור להתגרות בו?
ג׳נקוק הצליח לתפוס את יוגיום והוא נתן לו חיבוק אחורי, זה בטח כיף לשקוע בחום גוף של קוקי, להרגיש בטוח ביידים החסונות שלו, להרגיש את השפתיים שלו נגד שלך.
אני מקנא ביוגיום כול כך, הוא בן אדם עם מלא מזל ״אני אוהב אותך כול כך יוגיום״ בלי לשים לב הדמעות יצאו לי, קמתי והלכתי משם
נכנסתי לבית, אני גר לבד כי ההורים שלי בנסיעת עסקים בח״ול.
נשכבתי על המיטה והתחלתי לבכות, לקחתי את הקפוצ׳ון של קוקי וחיבקתי את זה חזק, הריח עדיין קיים.
הרגשתי סחרחורת הלכתי מהר למטבח, מזגתי מים ובגלל שרעדתי הכוס החליקה לי מהיד והתנפצה, הרמתי את הזכוכיות ונחתכתי ביד.
זה כאב, אבל זה גם הרגיע, הדם השחור/אדום שנזל היה יפה מאוד, זה השכיח לי את הכאב מג׳נקוק, זה השכיח לי את כולם.
לקחתי את הזכוכית וחתכתי את היד, זה הרגיש טוב, אני יודע שזה מסוכן עוד במצב שלי, אבל הדם שזורם על היד ונופל על הריצפה, החריטות על היד הם כמו אומנות
ולרגע אחד שחכתי מג׳נקוק.