We don't talk anymore/ taekook

פרק 14

נ.מ ג׳נקוק
יצאתי לבחוץ לראות מי צועק ״תראה מה קרה לו?״ הקול הזה היה מוכר לי, הוא של יוגיום״זה אשמתך בדיוק כמו שזה אשמתי״ הוסוק ויוגיום צעקו אחד על השני.
התחבאתי מאחורי הקיר כדי שהם לא יראו אותי ״איך זה אשמתי? תראה הוא פגע בעצמו״ יוגיום צעק עליו, בחיים לא שמעתי אותו כועס כול כך ״אתה גם לקחת חלק בתוכנית הזאת״ הוסוק החזיר לו, על איזה תוכנית הם מדברים?
״זה היה הרעיון שלך להפריד את ג׳נקוק וטאהיונג״ הרגשתי את כול הדם נעלם לי מפהנים, מה?? הם הפרידו אותי ואת טאה? אבל למה?
״אתה רציתי את ג׳נקוק בדיוק כמו שאני רציתי את טאהיונג״ הדקתי את האגרופים שלי כדי לא להתפרץ עליהם, הכעס גבר עליי אבל הרגעתי את עצמי, אני חייב לשמוע הכול.
״לא חשבתי שזה יגיע למצב שטאהיונג יפגע בעצמו, אתה חבר שלו הוסוק! אתה מכיר אותו״ הוסוק לא ענה, הוא שתק ״זה לא משנה עכשיו? נמשיך עם התוכנית. אתה השגת את ג׳נקוק, לי נשאר להשיג את טאהיונג״ אני ממש רוצה להרוג איזה סוס עכשיו.
״נמשיך עם התוכנית, הם כבר נפרדו הם לא יחזרו״הוסוק אמר בשנית, הם ממש טועים, פה לא יכולתי להחזיק את עצמי.
״אתם עשיתם מה?״  התפרצתי עליהל, הם לא הבינו מאיפה צצתי, הם התסכלו עליי בפחד ״קוקי״ יוגיום לחש, לא יכולתי לעצור את עצמי.
הרגשות התערבבו לי, הכעס, האכזבה, הבגידה, העצב, הכול התערבב בתוכי ולא יכולתי לשאת את זה יותר ״אתם הפרדתם אותי ואת טאה! בשביל מה? בשבילכם! בשביל שאתם תיזכו בנו, לא יכולתם לראות אותנו מאושרים! הייתם חייבים להפריד אותנו״ דמעות יצאו לי, כול הזמן הדפוק הזה אשמתי את טאהיונג על כלום, כול הזמן הזה טאהיונג ניפגע לחינם, הם לקחו ממני חצי שנה איתו ״אתם הפרדתם אותי ממלאך, ואני האשמתי אותו! האשמתי אותו על הכול, הוא בכה ונפגע וזה אפילו לא אשמתו" הם לא ידעו מה לענות, הם שתקו.
עכשיו הם נזכרים לשתוק, אבל לפני חצי שנה הם לא יכלו לשבת בשקט בלי להפריד בנינו "אני אוהב את טאהיונג! יש לכם מזל שהוא לא מת. כי אם הוא היה מת, לא היה לי אכפת לשבת בכלא על רצח״ צעקתי הכי חזק שיכולתי.
עצרתי את עצמי, נשמתי לאט כדי להרגיע את הדמעות והכעס ״הובי זה נכון?״ שמענו קול חלש ורועד מאחורינו.
״טאהיונג?!״ שלושתינו אמרנו