We don't talk anymore/ taekook

פרק 13

נ.מ ג׳נקוק
עברו כבר שלושה ימים מאז המקרה עם טאהיונג.
אני בבית החולים, טאהיונג עדיין לא קם אבל הרופאים אמרו שהוא יחייה וזה מה שהכי חשוב, החברים שלו באו לבקר אותו היום והלכו.
פלאשבק
לפני שלושה ימים
ג׳נקוק חיכה מחוץ לחדר עד שהרופא קים סוקג׳ין יצא ״אתה ג׳נקוק?״ הרופא קים שאל, ג׳נקוק בקושי יכל לדבר אז הוא רק הנהן.
״אנחנו צריכים התרמת דם, כי המטופל איבד המון דם. רצינו לשאול אם אפשר לעשות לך בדיקות דם״ בלי לחשוב פעמיים הסכמתי.
סוף פלאשבק
עכשיו אני ליד טאהיונג ששוכב, הבדיקות היו חיוביות ותרמתי לו דם, אני כבר התאוששתי אבל טאהיונג עדיין לא.
אני מחזיק לו את היד חזק, אני מפחד לעזוב אותו ״קוקי״ יוגיום אמר וישב לידי, ראיתי אותו מסתכל על היד שלי ועדיין לא שיחררתי את האחיזה  מידו של טאה.
הוסוק, ג׳ימין ויונגי באו שוב, ישבו ודיברו על כמה דברים, אני לא כול כך השתתפתי בשיחה הייתי מודאג לגבי טאהיונג ששוכב לידי.
״איפה אני״ שמעתי קול וראיתי שטאהיונג התעורר ״ג׳ימין קרא לרופא הוא התעורר״ בזמן שיונגי וג׳ימין הלכו לקרוא לרופא אני בדקתי את טאהיונג.
הרופא קים נכנס ״אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות״ הוא דיבר לטאהיונג, וטאהיונג הסכים.
״איך קוראים לך, ומי אתה?״, ״קוראים לי קים טאהיונג, אני בן 17 בן לשני הורים ואח גדול״ הרופא הנהן והמשיך ״אתה מזהה אותם?״ טאהיונג הסתכל על כולם ואז עליי, הוא ראה שאני מחזיק לו את היד ושיחרר אותה.
טאהיונג הנהן לשאלה של הרופא קים״יופי, אתה זוכר איך הגעת לכאן״ טאהיונג הנהן וסיפר ״אני חתכתי את עצמי״ כואב לי לשמוע את זה.
הרופא עשה עוד כמה בדיקות ויצא, ג׳ימין ויונגי נפרדו מטאהיונג ״אני ויוגיום הולכים וכבר חוזרים״ הוסוק אמר, לא כזה היה אכפת לי ונראה לי שגם לטאהיונג לא היה אכפת.
היה שקט מביך בחדר, שיחקתי עם האצבעות שלי וטאהיונג הביט מבעד בחלון ״איך אתה מרגיש״ שאלתי אותו ״בסדר״ הוא לא הסתכל עליי והמשיך להביט בחלון.
אחרי עוד כמה דקות של שקט הוא דיבר ״תודה״ הוא אמר והסתכל עליי ״על מה?״, ״שהצלת אותי, אני זוכר את זה״ חיוך דפוק היה מרוח לי על הפנים.
הסתכלנו אחד על השני, העיינים החומות האלו שמביטות בי, הריסים הארוכות, השפתיים המתוקות האלו, לאזעזל אני מתגעגע אליו כול כך.
צעקות מבחוץ קטעו את קשר העין שלנו ״אני אלך לראות מה זה?״ ויצאתי