פרק 5 -

77 8 0
                                    

כשראיתי מזה הקלה מילאה את ליבי וצחקתי על עצמי שהייתי כל כך פרנואידית.

מהשיח יצא כלב קטן עם פרווה לבנה וכתמים חומים.

הוא התקרב אליי בהיסוס והושטתי יד ללטף אותו.

להפתעתי, הוא לא ניסה לנשוך אותי ונתן לי ללטף אותו, גירדתי בסנטרו והוא גירגר בהנאה.

הוא הסתכל עליי בעיניו החומות הגדולות וחיכך את ראשו בחיקי.

הבנתי את הרמז והרמתי אותו, מופתעת לגלות שזאת בעצם כלבה.

שמתי לב שהיא בלי קולר ולא יכלתי שלא להרגיש קרבה אליה.

היא הייתה רזה ונראה שלא קולחה זמן רב.

נטשו אותה... ההבנה הגיעה אליי באיחור.

לא יכלתי שלא להזדהות איתה.

"את לבד בעולם, כמוני הא? אל תדאגי מעכשיו יש לך אותי" אימצתי אותה קרוב לליבי.

"אני אקרא לך לאסי" היא נבחה בתגובה ואני לקחתי את זה כאישור.

החלטתי לקחת אותה לבית ולטפל בה שם.

כשהגעתי ראיתי את לוקאס יושב על הכיסא ומתופף ברגלו בעצבנות.
הוא קם כשהוא רואה אותי ומתקרב אליי.
התעלמתי ממנו והתיישבתי על הספה כשלאסי בחיקי. משקיעה את כל ריכוזי בליטופה כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם.

"מריאנה איפה היית?" יכלתי להבחין בדאגה בקולו.

"איפה ג'ק?" השבתי באדישות.

"הוא ישהה הלילה בבית מלון, הוא אמר שאת צריכה לגור פה והוא לא רוצה להעמיס עלייך.."

נמלאתי הקלה, לא רציתי לשהות עם אדם זר באותו הבית, גם אם הוא הקרוב משפחה היחיד שיש לי כרגע. אני צריכה לדבר איתו אבל עוד יהיה לי מספיק זמן לזה.

לוקאס העביר יד בשיערו והתיישב לידי על הספה. חמימות פתאומית מילאה אותי.

"הכל יהיה בסדר" אמר והתקרב עוד יותר.

איך הוא יכול להבטיח דבר כזה?

הרי שום דבר לא בסדר.

לא השבתי.
דמעות החלו לזלוג מעיני לפני שהספקתי לעצור בעדן.
הסטתי את ראשי, סירבתי לתת לו לראות אותי בוכה.

"היי תסתכלי עליי, אני כאן בשבילך. אני מצטער." הוא אמר ברכות. אבל זה נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה.

"בבקשה" התחנן.

"אתה בכלל לא מכיר אותי, אתה לא חייב להיות נחמד אליי " הבטתי בו והפסקתי ללטף את לאסי.

"אני מכיר אותך מספיק כדי לדעת שאני רוצה לעזור לך"

"אולי לפני התאונה הייתי בן אדם נורא? אתה לא יכול לדעת שלא."

The Truth // האמתWhere stories live. Discover now