אני מתחילה לרוץ. אני אפילו לא יודעת איפה אני. זה מחוז 1 הוא ממש גדול. אני מסתכלת על הבתים המטופחים והיפים של המחוז, שלי לא הכי מפואר אבל הוא יותר מן הממוצע.
אני ממשיכה לרוץ ואני מעיפה את מבטי לאחור ורואה שגלוס כבר לא עוקב אחרי. אני פולטת אנחת הקלה ומתחילה ללכת בכיוון הבית. כשאני מגיעה הביתה אמא שלי נותנת לי סטירה מצלצלת על הלחי.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?!" אני משפילה מבט ולא עונה, אני לא רוצה שתדע.
אני מתקלחת ונותנת למים החמימים לשטוף את כל מה שעבר עלי היום.
האמת היא, שאין לי מושג למה גלוס תקף אותי. בחיים לא פגשתי אותו ולא הכרתי אותי אישית. אולי הוא קשור לאחי הגדול.
אני מברישה את שערי וקולעת אותו לשתי צמות.
אני מתיישבת על מיטתי ופשוט מנסה לשכוח את כל מה שקרה היום. המקרה המוזר עם גלוס.
אני הולכת למטבח ופורקת שם את השקית אוכל אני מוציאה את הכל: את הבשר את הזיתים את האבקת מרק את הסכין קצבים, את הרוטב לבשר את ה..
אני מוצאת בתוך השקית מעטפה שכתוב עליה: "לעיני גלימר בלבד"
אני פותחת את המעטפה שבה אני רואה שכתוב:
"גלימר, בטח את משערת לעצמך למה המכתב הזה בידייך, אז תני לי להסביר.
אחיך הגדול, הרג את בת דודתי, ספרקל.
אני הבטחתי לעצמי שאנקום בו יום אחד, שאהרוג מישהו שחשוב לו.
עכשיו אני חושב שאת כבר יודעת מי אני.
עם תתנדבי למשחקי הרעב או שתבחרי אני אעזור לך, כי אם תנצחי אני לא אהרוג אותך.
אם לא תנצחי, את תמותי שם כבר לבד.
בהצלחה, גלוס
ראיתי את אחי הגדול נכנס למטבח ורואה אותי אחוזת בהלה
אני מרגישה סחרחורת אני נופלת, נופלת על רצפת האבן.
