אנדריאה הייתה בשוק היא הסתכלה עליי במבט חודר שאומר את אמורה להתנדב או לא? התחלתי לרוץ לעבר הבמה ואמרתי:" אני מתנדבת להיות מיועדת במשחקים!"
אני ראיתי את כל המנצחים יושבים מתחת לבמה ואת גלוס מחייך חיוך מרושע לעברי.
"איך קוראים לך יקירה?" לוסיה שאלה
"אני גלימר וובסטר"
"מחיאות כפיים סוערות למתנדבת שלנו השנה, גלימר וובסטר!"
כולם באמת מחאו כפיים, כמו בכל שנה שמישהו מתנדב, בגלל שאנחנו מתאמנים, לנו יש יותר סיכויים מלאחרים, אנחנו הקרייריסטים.
"ועכשיו לבנים" לוסיה אמרה
אני כבר לא עקבתי אחרי מה שלוסיה אמרה ומי עלה על הבמה, הסתכלתי על ההורים שהנהנו לי שזה הדבר הנכון שהייתי צריכה לעשות אבל עם קצת עצב ופחד, ראיתי את אחי הוא נראה אחוז בהלה הוא מפחד שגלוס יגרום לי למות בדרך כלשהי, אבל הוא יודע שזאת הדרך היחידה שבה אני אוכל לכפר על מעשיו, אני חייבת לנסות לנצח , גלוס אמר שהוא ירחם עליי אם אנצח ואם לא, המשחקים יעשו את שלהם.
אני מסתכלת הצידה ורואה את מרוול, בחור בן 17 גבוה עם שיער חום ועיניים ירוקות, אני חושבת שהוא נראה טוב, אבל .אסור לי לתת לזה להשפיע עליי במשחקים, בסוף שהברית שלנו תתפרק אני אהיה חייבת להרוג אותו
לוסיה אומרת לנו ללחוץ ידיים, אנחנו לוחצים אבל אני מבינה שהמחשבות שלי וגם של מרוול רחוקות מאוד מן המציאות.
אני נכנסת לתוך חדר קטן, שבו נפרדנו לשלום מאחי הגדול לפני 6 שנים
"יש לכם 3 דקות" אני שומעת את הקול של אחד מאוכפי השקט
ההורים שלי מחבקים אותי בחוזק ואומרים לי שיהיה בסדר שאני חייבת לנסות לנצח ושאני צריכה לזכור על כל מה שהתאמנתי בבית.
אחי הגדול אומר לי שיהיה טוב, שאני לא צריכה לחשוב על המקרה עם גלוס ושאני צריכה לזכור להתאמן גם על דברים אחרים כמו זריקת כידונים שהוא לימד אותי ממש טוב.
האוכף שקט בא ולוקח אותם מהחדר אני מתיישבת על הכיסא ובוהה בחלון ובחגיגות שבחוץ
,אני נבהלת לקול הדלת שנפתחת ואני רואה את אנדריאה מתפרצת בריצה.
היא מחבקת אותי חזק חזק ולוחשת לי: "אל תדאגי את תחזרי הביתה"
"אני אנסה לחזור מבטיחה לך"
"הפלת משהו בדרך לבמה" היא מחזיקה את הטבעת שהיא הביאה לי יום לפני זה
"תודה רבה" אני מחבקת אותה שוב לפני שאוכף שקט ובא ולוקח אותה.
האוכף שקט אומר לי:" מתנדבת, הגיע הזמן לעלות על הרכבת".
הנסיעה שלנו לקפיטול היא ממש קצרה, היא לוקחת חצי יום, בערך.
אנחנו עולים על הרכבת לקפיטול ואוכלים המון אוכל משובח וטעים במיוחד.
לוסיה נכנסת לקרון: "אני הולכת להביא את המדריכים שלכם השנה, הם התנדבו במיוחד בשבילכם!"
אני רואה את שני המדריכים שלנו, קשמיר, אישה בלונדינית גבוהה, רזה, קצת שחומה ועם עניים כחולות מחייכת אליי
ואני רואה עוד מישהו, הופתעתי לראותו, זה גלוס.
