אני רוצה לבכות, אני מרגישה שלאט לאט שפיותי נעלמת ממני, קודם אחי עכשיו הם? למה? לפגוע באנשים שחשובים לי? אני מייבבת בקול חלוש
"את יודעת מי עשה את זה?" שאלתי בקול שבור
"לא אבל אני בטוחה ש-" ואז בא גלוס וקטע את השיחה
"גלימר, כדאי לך לישון היום מחר הראיונות" גלוס אמר
הלכתי לחדרי קפצתי על המיטה והתחלתי לבכות על הכרית
הבטחתי לעצמי שאני אהיה חזקה, הכל יהיה בסדר, הכל יהיה טוב, אבל הכל נהיה גרוע יותר ויותר
קשמיר נכנסה לחדר וניחמה אותי והסבירה לי שהיא מנסה כמה שיותר לעזור לי
"גלימר, אני אסרתי על גלוס לשלוח לך מתנות או לתת לך אסטרגיה בגלל שהוא כבר שונא אותך, אז יש לו הזדמנות טובה לגרום לך למות, אל תדאגי, הוא לא יגע בך"
לאט לאט אני מאבדת תקווה, זהו אין לי סיכוי להגיע לגמר, אני רוצה להגיע לגמר עם מרוול, כדי להתאבד, כדי שהוא ינצח, כי אם לא, שום דבר טוב לא יצא מזה.
אני יוצאת מן הדירה, אני אפילו לא יודעת לאן אני הולכת, אני רצה בכל הבניין, בכל הקומות, אפילו נכנסתי בטעות לחדר של מחוז 5 ושל מחוז 12
אני תוחבת את ראשי בין רגלי ומנסה להרדם, אבל אני מוצאת את עצמי על גג הבניין, עם משבי רוח עזים ונוף אנשי הקפיטול הצופים במיועדים ובציונים שלהם ומעודדים אותי ואת מרוול..... מעודדים אותי ואת מרוול!
בין רגע נהפכתי לעירנית, הם צעקו בוז למתמודדים שלא אהבו ומחאו כפיים לאלה שאהבו, כמעט כולם מחאו לי כפיים ואף אחד לא צעק בוז! אני לא מאמינה למראי עיניי, אני נאהבת על ידי מפלצות עם איפור מוגזם, כדי שאני אהרוג אנשים.
כשהבנתי למה הם מעודדים אתי, העצב חזר לשכון בי, הם רוצים שאהרוג או אהרג.
קמתי על רגליי, אני לא מוכנה להרג ע"י מיועדים, ע"י טציות במשחקים, ע"י אסונות טבע, ע"י רעב או צמא או הכי גרוע, להרג ע"י גלוס.
אני עומדת על קצה הבניין נושמת נשימה עמוקה וקופצת, קופצת אל מותי.
המשך יבוא בקרוב :)
