התעוררתי על המיטה שלי כשאחי הגדול עומד לצידה.
"תשמעי אני לא עשיתי את זה מתוך רוע הייתי חייב לשרוד, זה חלק מהמשחקים את יודעת."
אני הייתי מופתעת, חשבתי שהוא הרג אותה מבחינת רצח, לא חוקי.
"אני יודעת, אני יודעת." אמרתי לו
קמתי ממיטתי והלכתי לאכול ארוחת ערב.אכלנו נזיד כבש, סלט קיסר ולקינוח עוגת שכבות.
אני אכלתי קצת מן המרק והלכתי לחדרי, כבר הייתי יותר מדי מתוסכלת ליום אחד.
הכנתי את בגדי ליום ה"אסיף" למחר על הכיסא ליד מיטתי והחלפתי לפיג'מה, למרות שהיה רק שבע בערב
שמעתי דפיקה בדלת, פתחתי אותה וראיתי את אבי, הוא חזר מן הקפיטול.
קפצתי עליו בחיבוק גדול "אבא! חזרת"
הוא חיבק אותי חזרה ואמר לי: הייתי חייב לראות את בתי מתנדבת למשחקים אלא מה?"
ברגע זה נזכרתי במה שגלוס כתב במכתבו, על זה שאני בטח אמות אבל זה עדיף מאשר הוא יהרוג אותי
הורי אמרו לי שכדאי לי להתאמן בכשרון היריה שלי, אז לקחתי תרמיל, את הקשת ואת אשפת החצים וגם ערכה לעזרה ראשונה.
יצאתי החוצה מן הבית לכיוון היער. מחוזות 1 ו-2 הם היחידים בלי גדר מסביב למחוז, כי אף אחד לא בורח ליער יש לנו חיים מאוד טובים, לכולם.
עליתי על עץ וחיכיתי שתעבור איזשהי חיה, פתאום ראיתי משהו זז, זאת לא חיה זה גדול מדי.
התחלתי ללכת בכיוון הדבר עם הקשת דרוכה עם שני חצים, ליתר בטחון
ראיתי אש, ומישהו יושב לידה הוא מבשל ארנבת או סנאי והוא נראה בערך בגילי.
אני חושבת שעברתי את הגבול עם מחוז שתיים, כי אני מכירה את כל בני גילי מהמחוז, חוץ מאלה שלא מתאמנים במרכז האימונים של המשחקים, אבל זה לא הגיוני כי יש לו או לה ערכת סכינים פתוחה.
אני מתקדמת לעץ הבאה ואני רואה שזאת בת.
.אני דורכת על ענף ושוברת אותו, היא שמעה אותי היא הבחינה בי
"מי זה ?" היא שואלת ומניפה סכין קטנה ביד.
אני יוצאת החוצה מן המחבוא שלי, בתקווה שהיא לא תהרוג אותי.
"א-אני גלימר ממחוז 1 ואת?"
" אני קלוב ממחוז 2 נעים להכיר"
אני חושבת שהיא גם תתנדב השנה, בטח ההורים שלה אמרו לה ללכת להתאמן ביער
