Lonely Obsession (Taekook)

Chapter 12

השעה הייתה שמונה בערב, השמיים כבר החשיכו והאוויר היה מעט קריר. טאהיונג אחז בידו של ג'ונגקוק בהדיקות ועמד מול המתקן הענקי והעגול שזרח מולם. חיוכו היה גדול וליבו פעם בחוזקה כאשר זיכרונות ילדות החלו לעבור כנגד עיניו כמו החיים על סף המוות. הוא נזכר בכל כך הרבה דברים, כל כך הרבה אנשים שהיו בחייו ונעלמו כאילו מעולם לא היו קיימים. הוא הכניס את ידו השנייה אל כיס הג'ינס של מכנסו האפור והצמוד והרגיש איך החולצה הלבנה והפשוטה שלו נחה עליו ברישול וחשפה את אחת מכתפיו. "קוקי," הוא מלמל בקול נלהב ונשא את מבטו לעבר הבחור שהיה לצידו, אותו אחד שאהב. "תכיר את המקום שאליו הייתי בורח בילדות כשהיה לי קשה," הוא סימן עם ראשו את הגלגל הענק בפארק השעשועים. אורות צבעוניים התחלפו בכל דקה שעברה, המתקן היה פעיל אך לא היה לו תור ארוך מדי. "זה מקום מאוד חשוב לי," הוא הוסיף והניח את ראשו הבלונדיני על כתפו החזקה של ג'ונגקוק. "הייתי זורק את כל האימה שלי כאן."

ג'ונגקוק הסתכל בקפידה על המקום שטאהיונג לקח אותו אליו, הלוטה וורלד היה יפהפה והיום הוא היה יחסית ריק בשעה הזאת בערב. הבוס הצעיר לא יכל להפסיק לבהות בבחור היפהפה שגנב את ליבו, הבגדים שלו היו זרוקים אבל עדיין הוא נראה כמו מלאך קטן וכשהכתף שלו נחשפה לבו החסיר פעימה, לראות את העור של האחר בפתאומיות באמת גרם לליבו להשתולל. הקול הזה מתרגש וקורא לו בכינוי כזה חמוד גרם לו לחייך. "זה מקום יפהפה, בדיוק כמוך... טאהיונג..." ג'ונגקוק לחש לבחור שנראה כה נלהב ורק כבש את ליבו יותר מרגע לרגע, שפתיו נישקו את שיערו הרך של האחר, נשבר לו הלב לדעת שטאהיונג בעצם סבל הרבה. "אני שמח שמשהו יכל לקחת ממך מעט מהכאב..." ג'ונגקוק נעשה עצוב, מתחרט שלא הכיר את הבחור היפהפה הזה לפני, הוא רצה להיות זה שמגן עליו מכל פגע.

טאהיונג הרגיש את מגע פיו של ג'ונגקוק על שיערו והתנחם בעובדה שהאחר היה לידו ודאג לו ככה. המחשבות האלו העלו בו דברים שלא רצה לחוות מחדש, או לזכור בכלל שהוא חווה אותם. אבל ג'ונגקוק... הוא העניק לו את הביטחון הזה שהזדקק לו במשך שנים. כל הזמן הזה טאהיונג היה עסוק בלהעניק הגנה לאנשים אחרים בעוד שאף אחד לא העניק לו הגנה. הוא יכל לחוש את העצב שבקע מהאחר כאשר סיפר לו מה משמעות המקום הזה. הוא לא התכוון שהאחר יצטער בשבילו, הוא לא אהב לראות את הבוס שלו נהיה קודר בצורה הזאת. "בוס," הוא לחש והסתובב כשידיו מחבקות את גופו. הוא נשא את ראשו לעבר ג'ונגקוק והסתכל עמוק בעיניו ולא הביט יותר על הגלגל הענק. "היום אתה האחד שלוקח לי את הכאב," הוא אמר לג'ונגקוק וליטף את הלחי שלו בעדינות.

עיניו של ג'ונגקוק העניקו לטאהיונג את מלוא תשומת הלב כשהאחר קרא לו בוס, מרגיש חולשה ברגליו מהקול שלו שהיה אפילו יותר נמוך כשהוא לחש ככה, אבל הוא לא הסיר את עיניו ממנו לשנייה, כורך את זרועותיו החסונות מסביב לגופו הקטן יותר של הבחור היפהפה ומרגיש שעיניו נצצו מעט מהמילים של האחר. "טאהיונג... הלוואי שאוכל למחוק כל כאב שקיים עוד בלבך..." הבוס הצעיר לחש בקול עצוב, אצבעותיו ליטפו את גבו הלבוש של האחר באהבה.