Lonely Obsession (Taekook)

Chapter 1

ג'ימין דרך על רצפת המועדון המאוורר. הוא שאף נשימה עמוקה אל תוך ריאותיו כאשר סרק את המקום בקפידה, היה נראה כאילו נוכחותו של הבוס שלו נעלמה מהאזור הזה. מבטו נח על הבר, אחד מהברמנים שעבדו ביחד איתו, נעמד שם וניקה כוסות יין עם המגבת הלבנה שלו. ליבו פעם בחוזקה כאשר החל לצעוד בין שולחנות וכיסאות גבוהים, הוא היה חייב לעשות זאת למען חברו, הוא היה חייב לעזור לו. הוא ידע שלא הייתה לו ברירה, הוא היה חייב לעשות הכל כדי לקיים את מה שהבטיח לחברו בליבו... הוא היה חייב לעזור לו לשחרר אוויר מריאותיו שנחנקו במשך שנים. חברו שכל כך אהב... וצפה בו נהפך לכחול יותר ויותר ככל שעברו השנים. הוא פגש את מבטו של הברמן שחייך לעברו חיוך של שלום, הוא החזיר לו את אותו סגנון חיוך בדיוק, לא היה לו את הזמן לשקוע בשיחות חולין עם אנשים שלא היה לו כל כך אכפת מהם. ג'ימין נעמד מול דלת משרדו החומה של המעסיק שלו, הוא שיחרר את הנשימה החדה ששאף כמה דקות לפני ועצם את עיניו, הוא ידע שהיה סיכוי שיצא מהמשרד הזה ללא תוצאות. הוא השתדל ללחוש לעצמו מילות מוטיבציה, ולהדחיק את התסכול מליבו. הוא הרים את ידו הימנית ודפק שלוש דפיקות עדינות על דלת העץ הנוקשה.

ג'ונגקוק ישב במשרד שלו שהיה גדול יחסית למשרד שממוקם בבר, הבר היוקרתי הזה היה שייך לו ובגיל צעיר הוא הספיק לנהל את העסק המצליח הזה. כלפי חוץ חייו נראו מושלמים, היה לו כסף, הצלחה והרבה אנשים שהעריצו אותו. אבל הוא לא היה מאושר, הבדידות עטפה אותו וסגרה עליו בכל רגע כשהוא היה לבדו. עיניו העגולות והיפות הסתכלו על תמונה ששלף מהמגירה הראשונה בשולחן העץ היוקרתי שלו. הרצון לבכות נבנה בו לאט בכל פעם כשהוא הסתכל בתמונה הזאת. זה שבר את ליבו לרסיסים אבל בכל זאת הוא לא הצליח להפסיק לבהות בה, מלטף אותה עם אצבעו הארוכה כאילו שהייתה הדבר הכי יקר שהוא יכל לאחוז בידו. הצעיר העלים במהירות את התמונה לתוך המגירה בחזרה כששמע דפיקות על דלתו. "כן?" הוא שאל בקול שניסה להישמע רגיל, כאילו שגרונו לא חנק אותו מהבכי שאיים להתפרץ.

ג'ימין שמע את קולו של הבוס שלו צועק לו מבפנים, זה גרם לו לפתוח באיטיות את דלת המשרד. הוא הביט בג'ונגקוק שפניו היו מעט אדומות, הוא היה נראה מעט מוטרד וזה גרם לו לחשוש... ג'ונגקוק היה אומנם חבר שלו, אבל הוא גם היה הבוס שלו וזה היה מקום העבודה. "אני יכול לדבר איתך על משהו?" קולו הנמוך של ג'ימין יצא מגרונו וזה התקדם אל עבר צמד הכיסאות שהתייצבו אל מול השולחן של ג'ונגקוק. הוא משך אחד מהכיסאות בזהירות, בוחן את פניו של חברו והתיישב על מושב העור השחור.

ג'ונגקוק יכל להבחין בכך שג'ימין היה לחוץ, הם היו חברים טובים ולכן הוא נראה מעט מבולבל. כן, הוא גם היה הבוס שלו, אבל הוא לא חשב שהוא כזה בוס קר ורע שמפחיד את העובדים שלו, לפחות הוא קיווה שהוא לא מצטייר ככזה. "ברור, קרה משהו?" ג'ונגקוק שאל בקול סקרן מעט, כמעט מחייך למראהו הלחוץ של ג'ימין, הוא נראה חמוד כשהוא היה לחוץ ככה.