השקט של הרגע

טוטאליות

  כשהייתיילד, תמיד חשבתי שהמשפחה שלי נראית כמו משפחת ממתקים על עוגת קצפת – אבא שוקולדוניל, אמא מרציפן ושלושה ילדי מרשמלו. אבל אז גילינו שלאחותי יש סכרת, ולראות אותהמזריקה אינסולין הלחיץ אותי כל כך שבמשך תקופה ארוכה לא הצלחתי בכלל לאכול ממתקים.
כשהייתי ילד הייתי מרים את הידיים לצדדים בימיי חורף ועושה כאילו הרוח מרימהולוקחת אותי גבוה, עד שהכול נעשה קטן ואני לבד בין העננים. אבל אז טסתי במטוס בפעםהראשונה כשטסנו לצרפת, והמטוס רעד וכולם פחדו והקאתי מרוב לחץ, והחלטתי שאני אףפעם לא רוצה לעוף.
כשהייתי ילד אמא הייתה מחבקת אותי חזק בכל פעם שאחד הילדים בבית הספר היו מרביציםלי והיא הייתה אומרת לי שהיא איתי, ושהכול בסדר, ושאני לא צריך להקשיב לדבריםהמרושעים שהם אומרים, אבל אז גדלתי קצת והיא הפסיקה לחבק אותי והתחילה לשתוק כשאבאהיה אומר שאני צריך להתמודד כמו גבר.
כשהייתי ילד הייתי בוכה בסרט במבי כל פעם מחדש – לא בקטע שאמא שלו מתה, אלא דווקאבקטע שבו היער נשרף וכל החיות בורחות, אבל אחרי כמה שנים ראיתי אותו שוב, והואפתאום כבר לא היה מעניין כמו פעם.
כשהייתי ילד יוני ואני היינו משחקים שאני חיות בר והיינו משתוללים וצורחים עד שאמאשלי היתה אומרת לנו להיות בשקט ושזה לא נעים והיינו צוחקים והוא היה מחייך, אבל אזהוא התחיל להיות שקט אפילו יותר והפסיק לדבר גם איתי, והפסיק לדבר עם כולם,ולפעמים היו עוברים שבועות בלי שהייתי שומע אותו אומר אפילו מילה.
כשהייתי ילד הייתי רץ כל יום מבית הספר ולא עוצר אף פעם עד שהשרירים שלי היורועדים והייתי בוכה ומנגב את העיניים לפני שהייתי מגיע הביתה כי לא רציתי שאחותיתראה ששוב הרביצו לי ותגיד לאמא שתגיד לאבא שיגיד לי להיות גבר ואז הייתי מגיעהביתה ורואה סדרות מצוירות בטלוויזיה במשך שעות עם האחים שלי ואוכל פופקורןוממתקים למרות ושאמא לא הרשתה ועושה המון רעש ופותח את החלון ומרגיש את הרוח ועושהכאילו אני עף וכשאמא הייתה מעירה שאני אצטנן הייתי נותן לה חיבוק גדול
אבל אז אחותי הפסיקה לאכול איתי ממתקים כי גילו שיש לה סכרת ואחי הפסיק לצחוק איתיכי הוא הפסיק לדבר והפסקתי לראות סדרות מצוירות והפסקתי להעמיד פנים שאני עףוהפסקתי לרוץ מבית הספר והפסקתי לבכות אחרי שהרביצו לי והפסקתי לחבק את אמא שליוהפסקתי עוד
ועוד
ועוד
עד שבסופו של דבר הפסקתי
לגמרי.