This is my G

פרק 3- מי את?:

"אז.. מיה, מי את?" הוא שאל כשצנחתי על הספה השחורה, מעבירה את כפות ידיי על העור השחור שלה.

"אני בת אדם, ואתה?" שאלתי אותו בציניות לא מבינה את שאלתו, הוא גיחך-"התכוונתי, תספרי לי על עצמך משהו" הוא התיישב ליידי בכורסא והתרווח, "מה אתה רוצה לדעת?" הייתי מופתעת שהוא מתעניין בי בכלל, "מאיפה את?" הוא שאל כל כך מהר אחרי השאלה שלי, "מדנוור" עניתי בפשטות, "כן, אבל מאיפה במקור" הוא נשען עם מרפקו על רגלו ועל כף ידו מונח סנטרו, "מבואנוס איירס" התשובה יצאה יותר כמו שאלה ולא תשובה, "הא ספרד?" הוא קפץ בראש, "ארגנטינה!" עניתי מהר להרגיע את האושר המתפרץ שלו לשווא, מאחורינו שמעתי את אמא וג'ורג מדברים על ענייני עבודה ועל איזה ניתוח לב פתוח, "רגע את מהאלה שיש להם שמות ארוכים?" הוא שאל מתלהב כמו ילד שיספרו לו עוד רגע שלוקחים אותו לדיסנילנד.

"מיה אואחניה סוארס" סיננתי בין שיני החשוקות בעצבנות. עיצבן אותי עצם העובדה שהוא מכיר אותי אולי 20 דק, והוא עדיין בלי חולצה, מרגיש בבית.

"אוקי מיה במה את עוסקת בחייך?" שאל בחיוך זדוני כאילו מחפש איפה לעקוץ אותי במכוון,

"כרגע צריכה ללכת לנסות להתקבל לאוניברסיטה פה בעיר"

-"את בת 18?"

"כן, שנה ראשונה שלי מקווה לטוב."

-"את נראת הרבה יותר קטנה" הוא הציב לי עובדה.

"בת כמה אני נראת לך?"

-"בת 12 אולי" הוא ירה והתחיל לצחוק כאילו סיפר בדיחה טובה מאוד.

גיחכתי בציניות, "בת כמה אמא שלך, היא נראית לי מאוד צעירה", הוא העביר את אגודלו על השפה התחתונה שלו ונשך אותה במעט, ממש חוצפן.

"בת 34" חשקתי ביין שיני, היה נראה כאילו מחשב משהו בעודו מונה משהו באמצעות אצבעותיו וממלמל מספרים, "נראלי שאני אעזור לך, מר גאון, היא ילדה אותי בגיל 16 אם זה מה שאתה מחשב", ואז עיניו התרחבו, "פאק, אמא שלך ילדה אותך בגיל 16?"

כן. אידיוט! אתה רוצה להיות עוד יותר חסר טאקט יותר ממה שאתה?
החלטתי לא לענות לו אלא להנהן, ומהיכן החקירה הזאת? כל כך מתעניין בי? קצת מפתיע הייתי אומרת, ואפילו מוזר.

"יצאתי פעם עם לטינית" הוא זרק את המשפט לעברי, -"ברכותי" עניתי בחוסר הבנה לאן הוא חותר, אולי הוא גם רוצה מחיאת כף? שקלתי את האופציה הזו.

"אתן פסיכיות" הוא הציב, -"אתן?" שאלתי לא מבינה מי זה אתן, "כל הלטיניות", הוא ענה כאילו זה איזה משהו שולי כ'דרך אגב', "אני ארגנטינאית!" התעצבנתי, מודה, לא אני לא לטינית ולפני בידיוק מאית שניה אמרתי לו שאני ארגנטינאית היה קשה לזכור?,

"אותו הדבר" הוא ירה וקם.

ממש חוצפן, הוא מציב אותי במצבים לא נעימים, אז גם אני אציב אותו במצבים לא נעימים, "מה איתך? מי אתה? ספר על עצמך" יריתי לעברו עם חיוך ערמומי, הוא התרומם הוציא את הפלאפון מכיסו וסינן "אין מה לדעת."

הוא נעץ בפלאפון מבט עצבני והתקרב אלי נשען על גב הספה שישבתי עליה והיה קרוב אלי, כאילו עוד שנייה והוא מנשק לי את הפנים, "תעיף את הנשימה שלך ממני יצור"הדפתי אותו עם כף ידי בכל כוחי, והוא התחיל לצחוק מראה לי שבידו יש טי שרט לבנה , מסתבר החולצה שלו הייתה על גב הספה מאחורי, "אמרתי שכל הלטיניות פסיכיות?" הוא אמר בקושי כשהוא ניסה להרגיע את הצחוק שלו, העדפתי כבר לא להגיב על זה, הרגשתי איך רמת האיי קיו שלי יורדת במשך השיחה איתו.

"אבא אני יוצא" הוא צעק ועזב אותי בסלון.

-הפרק הבא ממש מעניין, הוא יהיה גם מאוד ארוך אני שוקלת לחלק אותו לשני חלקים, מה אתן אומרות?-