מבנה ענק משובץ לבנים חומות בסגנון גוטי התגלה מולי מבעד לחלון האוטובוס.
"זאת התחנה שלי" לחשתי לאישה שישבה לידי בכדי שאוכל לצאת מהחסימה שיצרה עם ברכיה כשישבה על המושב שלידי.
האישה הנהנה בראשה וחייכה אלי מעט כשקמה לפנות לי מעבר, "תודה" מלמלתי לה כשהאוטובוס עצר עצירה מלאה, ירדתי אני ועוד כמה סטודנטים שהאוטובוס אסף בתחנותיו.
אני תוהה, מה סטודנטים עושים בחופש באוניברסיטה. הלכתי בעקבות הזרם שנהיה רב יותר כשהגענו למעבר חצייה שהוביל לעבר המבנה העצום שהיה נראה כמו ארמון. עליתי במדרגות נעזרת במעקה בדיוק כמו כולם, חלקם החזיקו קלסרים וחלקם החזיקו ספרים. כשהגעתי לסופו של גרם המדרגות זרם הסטודנטים שהגיעו יחד איתי, כבר לא היו איתי חלק מהם פנו ימינה חלק שמאלה וחלק ישר ואני נשארתי לעמוד בכניסת המבנה העצום לא יודעת איזה אותות ממוחי לשדר לרגלי.
"ניראה לי שאבדת" שמעתי קול נמוך וגברי מאחורי, הוא התקדם לצידי ואני עשיתי רבע סיבוב לשמאל בכדי לראות את דמותו "אני יכול לעזור לך" עיניו הירוקות הם היו אלו שהבחנתי בהם ראשונות, במיוחד כשהשמש החזקה של הבוקר הכתה בהן, חייכתי אליו כששמתי לב שאני מתעכבת בחקירת פניו. "אני אשמח לעזרה" הוא חייך אלי בחזרה, -"אני יכול להבחין שאת חדשה" התרוצץ על חשבוני בזמן שעדיין עמדתי בכניסת המבנה כמו תיירת שחיפשה מוזאון והתבלבלה בדרך.
צחקתי ביחד איתו "אתה לא טועה" חיזקתי אותו, "אני מחפשת את המנהל, או לגשת למישהו בכדי להירשם לפה" איני יודעת איך ההרשמה פה מתנהלת, במקום המגורים הקודם שלי, הקולג' היה קטן והקמפוס היה חצי מהמבנה הראשי ככה שהיה הגיוני שההרשמה תתבצע דרך המנהל עצמו, אך עם כמות הסטודנטים שנמצאת כאן אני תוהה אם בכלל אתקבל לכאן, בלי קשר אצל מי נרשמים.
"או כן, את צריכה לעבור את המבנה ישר עד שתצאי ממנו לעבור את הדשא ולהיכנס לבניין ממול" יכולתי לראות שהסתבך עם ההסבר, "בעצם אלווה אותך לשם" הוא חייך אלי חיוך מושלם, לכל הקנדים יש חיוך כזה יפה? מן איזו גנטיקה זו?.
הוא הושיט את ידו הפנויה שלא החזיקה בספרים והפנה אותה קדימה סימן לי להתחיל ללכת.
"אז? את מתרגשת?" הוא שאל מפנה את מבטו אלי.
"האמת, יותר בכיוון של חוששת. מעולם לא הייתי במקום כה גדול" הסתכלתי לצדדים בוחנת את התלמידים שהולכים בזוגות ומצחקקים.
"למה את מתכוונת?" הוא צחקק במבוכה מחוסר הבנתו, "התקבלתי לקולג' כבר, הוא היה קטן יותר מזה" הפסקתי כשלפני התגלתה יציאה שדלתותיה היו פתוחות לרחבה ובחוץ חלקת דשא עצום וירוק המוקף בבניין בצורת ריבוע בדומה לבניין הכניסה, ממש סוגר את פינות הדשא שהיה גם הוא מוקף בשביל רחב המוביל לכל הכניסות המרובות של הבניין המחובר והארוך הזה.
YOU ARE READING
This is my G
Romans"מיה אני חייבת לדבר איתך" אמא קראה לי מהמטבח, -"מה?" "קיבלתי עבודה חדשה" היא אמרה לי עם עיניי עגל מלאות באושר, כאלה עיניים שעוד קצת ויפרצו בבכי, שמחתי בשבילה, סוף סוף, היא עבדה קשה, נלחמה בשביל להשיג את מה שהיא רצתה. קפצתי עליה בחיבוק "מאמא כל כך מג...
