נ.מ ג'ונגקוק:
"אני אוהב אותו"
המשפט הזה לא יצא לי מהראש כל היום, אני לא מאמין שאני אומר את זה, זאת ההרגשה הכי מוזרה שהרגשתי בחיים שלי, מין הרגשה של התרגשות ציפייה ורצון למשהו משתלבים ביחד כשאני רואה אותו או שומע אותו, אני לא הרגשתי את זה כלפי אף אחד, אבל אני צריך להתגבר על הרגשות שלי.
הוא לא בישבילי. הוא בטח בכלל לא אוהב בנים בקטע כזה וגם אם כן לא נראה לי שהוא שם לב אליי כל כך אולי רק כידיד אבל לא יותר מזה...
אני חייב להעלים את רגשות שלי אני רק אפגע יותר וארחיק אותו ממני... עוד יומיים אני אטוס לחול שם אני אנסה לשכוח אותו אולי בתקווה אני אצליח... ואז הכל יסתדר ונמשיך להיות חברים טובים כמן שהיה ליפני כמה זמן
ג'ונגקוק התלבש ויצא לטייל.
נ.מ טאה:
הייתה לו סיבה... אני לא מבין איזה סיבה וואיייי אני עומד להשתגעעעע
*טאהיונג יצא מהמקלחת*
אני צריך קצת אוויר.
התלבש ייצא החוצה.
ראיתי את ג׳ונגקוק והתחלתי לעקוב אחריו. כשהגענו לקצה הרחוב ג׳ונגקוק התיישב על הריצפה.
יש לו...יש לו דמעות בעיניים?!?!!????
הוא הסתכל לשמיים במבט עצוב כזה. הרגשתי את הלב שלי דופק כאילו הוא עומד להישבר מעצב.
נ.מ ג׳ונגקוק:
אני מתגעגע אליו. הוא היה חבר כל כך קרוב שלי שפשוט נעלם לי פתאום.
החזקתי את התמונה שלו ביד. בוא היה חבר ילדות שלי. אבל בגלל שהוא היה גדול ממני בכמה שנים הוא התגייס לצבא... ומת. נרצח. נורה. *הדמעות ירדו חזק יותר*
שמעתי צעדים. אבל התעלמתי מהם.
פתאום הרגשתי שתי ידיים מחבקות אותי וריח מוכר.
הלב שלי דפק כל כך מהר שעוד שנייה התפוצץ.
YOU ARE READING
החיים מסתיימים
Fanfictionטאה הוא נער בן 16 שמתקרב לקראת הבגרויות, אך פתאום קורא משהו שהורס לו את הכל
