נ.מ ג'ונגקוק:
"ברחת לי לשבוע וככה אני מוצא אותך?"
שמעתי כל מוכר,
זה לא יכול להיות הוא בטח דימיינתי, הרמתי קצת את הראש,
וראיתי מולי לא אחר מאשר את קים טאהיונג, עוצר את האגרוף שנתנו לי.
נ.מ טאה:
*קצת חוזרים בזמן*
המטוס נחת, וג'ונגקוק עדיין לא ענה לי, הנהג מונית הביא אותנו לבית מלון,
אני החלטתי למצוא את ג'ונגקוק בעצמי.
ראיתי דרך האינסטגרם את הכתובת של הבית החדש שלו. אוממה נשארה בבית מלון בבריכה ואני לקחתי מונית לרחוב שלו.
קצת התקשתי להסביר לנהג לאן ליסוע כי אני לא באמת מדבר באנגלית ,
אבל איך שהוא הצלחתי להגיד את שם הרחוב והוא כבר לבד הבין לאן צריך ליסוע,
ירדתי מהמונית, שילמתי לו, ופתאום שמעתי כל חבטה, וצעקת כאב קטנה, זיהיתי את הקול של ג'ונגקוק ורצתי לכיוון שממנו נשמעו הצלילים.
ראיתי את ג'ונגקוק שוכב על הריצפה ומעליו ילד ומסביבו עוד שניים. מרביצים לו.
בידיוק כשהילד רצה להרביץ עוד פעם לג'ונגקוקי תפסתי לו את היד.
"ברחת לי לשבוע וככה אני מוצא אותך?"
הייתי חייב להגיד לו את זה בציניות.
" who are you? another *chinese* boy"
לא באמת הבנתי מה הוא אמר, אבל הבנתי את ה "סיני" ואת זה שהוא ניסה להעליב אותי..
"כואב לך מאוד?" שאלתי את ג'ונגקוק
הוא עשה לא אם הראש אבל בעיניים שלו ראיתי שכן
נזכרתי במשפט ששמעתי בסידרה אמריקאית שאבא שלי היה רואה
אז אמרתי אותו
"i wiil kill you"
החברים שלו ציחקקו קצת כניראה בגלל המבטא שלי אבל לא היה לי אכפת ,
הייתי באמת עצבני,
איך הם מעיזים לגעת בג'ונקוקי שלי??!
הצמדתי אותו לקיר והתחלתי להרביץ לו, שני ה "חברים" שלו ברחו
אחלה חברים...
הפסקתי להרביץ לו כי לא רציתי שיעצרו אותי או משהו.
הרמתי את ג'ונגקוק על הגב ולקחתי אותו לחדר בבית מלון .
אוממה השאירה לי פתק שהיא יצאה לקניות.
הוצאתי מהמוודה שלה את התיק עזרה ראשונה וטיפלתי בזהירות בפצעים שלו.
נ.מ ג'ונגקוק:
איזה סקשי טאה היה נראה כשהוא נלחם בו, הוא נלחם בו בישבילי.
אני באמת אוהב אותו, אני לא יודע מה היה קורה אם הוא לא היה בא...
בכל מקרה למה הוא בא?
"ט...טאהיונג?"
טאה סיים בידיוק לטפל בפצעים שלי, הוא הסתכל עליי טיפה עצבני, נבהלתי קצת
"כמה פעמים אמרתי לך לקרוא לי טאה ולא טאהיונג" הוא ציחקק למראה הפנים שלי
חייכתי,
" מה אתה עושה פה? כאילו התכוונתי לומר... למה באת פתאום בלי להגיד?"
" ניסיתי לספר לך אבל מישהו לא עונה לטלפון או להודעות...."
"אה זה היית אתה?חשבתי שזה אחד הילדים ההם..."
"ואני באתי כי התגעגעתי אליך ג'ונגקוקי"
"ה..התגעגעת אליי??"
הוא הנהן מסמיק קצת, הוא כל כך חמוד
"מאז היום ההוא לא יכולתי להפסיק לחשוב אלייך, ג'ונגקוק, בעצם מהרגע הראשון שנפגשנו לא הפסקתי לחשוב עלייך,
ג'ונגקוק,
אני באמת אוהב אותך!"
הייתי בשוק.
חיבקתי אותו התגעגעתי לריח שלו, לקול שלו התגעגעתי אליו,
אחרי כל הדברים שעברתי הוא הדבר הטוב היחידי שקרה לי, ירדו לי כמה דמעות.
"ג'ונגקוקי אתה בוכה????"
ניגבתי אותן מהר.
"ג'ונגקוק, תספר לי מה קרה, ואת האמת הפעם בבקשה..."
נאנחתי
סיפרתי לו על הכל, על זה שאוממה ואפפה העיפו אותי מהבית, על זה שלא מצאתי את דוד שלי אז אני עובד משתי עבודות של חצי משכורת כדי לשלם על הבית, על זה שהילדים האלה לא עוזבים אותי מהרגע שהגעתי לפה, ועל זה שאני באמת אוהב אותו, ושהתגעגעתי אליו כל כך,
הפעם לטאה נפלו כמה דמעות , ניגבתי לו אותן .
הוא חיבק אותי
"לא היה לי מושג שאתה עובר את כל זה ..."
*נשמעו דפיקות בדלת* טאה שיחרר בעדינות את החיבוק וקם לפתוח לאוממה שלו את הדלת, אוממה שלו נכנסה, וליפני שהספקנו להגיד שלום אחד לשניה טאה שאל,
"אוממה ג'ונגקוק יכול לגור אצלנו?
YOU ARE READING
החיים מסתיימים
Fiksi Penggemarטאה הוא נער בן 16 שמתקרב לקראת הבגרויות, אך פתאום קורא משהו שהורס לו את הכל
