החיים מסתיימים

פרק 15

התחלתי לראות מטושטש...
שמעתי את הקול של טאהיונגי קורא לי...
אני חייב לעמוד בזה, בשבילו.
התאפסתי על עצמי וראיתי שוב ברור,
הצלחתי לראות את מי שפגע בי עם הסכין שלו,  על הסכין שלו ראיתי דם, הדם שלי.
הצמדתי את האיש הזה לקיר לקחתי את הסכין מהיד שלו והצמדתי לגרון שלו.

"מילים אחרונות"

האיש הרים את הידיים .
צחקקתי

"אם אתה מוותר כל כך בקלות זה כבר לא מעניין , שיחררתי את האחיזה שלי,

"אם לא תעזבו את המקום הזה תוך חמש שניות אני לא ארחם עלייכם,
הם כולם ברחו,

אני התקרבתי לטאה , שחררתי אותו מהחבלים שהוא היה קשור בהם,
הגשם עדיין המשיך לרדת והייתי עם חולצה קצרה אז אני חושב שעלה לי החום,

נ.מ טאהיונגי:

קוקי קיבל סכין בגב התחלתי לצעוק שיעזבו אותו, לא הייתי צריך להתקשר אליו, הוא התאושש מהמכה והצייד את האיש הזה לקיר

הוקל לי שהם הלכו אבל כשקוקי שיחרר אותי, באתי לחבק אותו, אבל הוא פתאום איבד את ההכרה
תפסתי אותו שנייה לפני שהראש שלו פגע בריצפה רציתי להתקשר לאמבולנס אבל לי לא הייתה סוללה ולא ידעתי את הסיסמה..

הרמתי את קוקי על הגב בשק קמח והתחלתי לרוץ לחפש משהו שיהיה מוכן לעזור לי

הרחוב היה כמעט ריק אבל אז ראיתי חנות קטנה שהייתה פתוחה

קראתי למוכרת , היא הגיעה בריצה
הסברתי לה מה קרה בקצרה, והיא התקשרה גם לאמבולנס וגם למשטרה. האמבולנס הגיע ביחד עם המשטרה, וכדי שאני לא אצטרך לשלוח את ג'ונגקוק לבד באמבולנס עליתי ביחד איתו ואיתי עלו כמה שוטרים,
הסברתי לרופא ולשוטרים את כל מה שקרה,
כולם התחילו לרשום כל מיני דברים ולשאול שאלות , באמת שניסיתי לענות לכולם, אבל אז העברתי את כל הריכוז שלי על ג׳ונגקוקי שלי,
שוכב מדמם מחוסר הכרה, הוא עבר את כל זה, בשבילי.

רק בגללי הוא נפגע ככה אני זה שהתקשר אליו אני זה שהדאגתי אותו, אני זה שבגללו הוא נמצא במצב הזה עכשיו,
הרגשתי נוראי, כל הדמעות עלו לי לעיניים,
לא יכולתי להחזיק את עצמי יותר...
פרצתי בבכי, מול כולם, מול הנהג, מול הרופאים ,מול השוטרים, אבל לא היה לי איכפת,
כל מה שרציתי היה שג׳ונגקוקי יהיה בסדר...

כולם ישר התחילו לנסות להרגיע אותי אמרו לי שהכל בסדר, ושלא לדאוג שהכל כבר עבר, הם כולם בטוחים שאני בטראומה, אבל לא, אני רק דואג לג׳ונגקוקי שלי.
בגלל שכל בתשומת לב הופנתה אליי במקום לג׳ונגקוק, אני פשוט צעקתי
"תעזבו אותי כבר! אני בסדר! רק בבקשה! למילוי אותו!!!"

שוטר אחד שאל אותי "הוא אח שלך?"
"לא ..." עניתי
"אז מי הוא בשבילך?"
"החבר שלי" עניתי בפשטות
הרגשתי שם כמה מבטים שהסתכלט עליי קצת מוזר אבל לא היה לי איכפת.

רצו לי כל כך הרבה דברים במוח שקשורים אך ורק לג׳ונגקוקי שלי.

הגענו לבית חולים, העבירו את ג׳ונגקוק לחדר הכנה לניתוח, לא יכולתי לבקר אותו שם, אז כל מה שיכולתי היה לשבת על ספסל שהיה שם,

כל הפנים שלי כבר התנפחו מרוב הבכי..
מחשבות כמו -
מה עשיתי?
טאה שוב אתה גורם רק לצרות.. הנה עוד בן אדם נפגע בגללך, ולא סתם בן אדם, בן אדם שחשוב לך יותר מהחיים שלך .
אתה פשוט דפוק טאה .
פשוט דפוק.
לא מגיע לך אותו.
מגיע לו משהו הרבה יותר טוב שמסוגל להגן על המלאך הקטן הזה.
כל המחשבות האלה המשיכו להתרוצץ לי בראש בלופים.

אחרי שעתיים נגמר הניתוח. זה היה חתך ממש עמוק ובמקום ממש מסוכן, הרופאים אמרו לי שהוא כמעט מת שם , ואם הוא לא היה בכושר טוב הוא היה מת מזמן.
כל מה שנשאר לי עכשיו זה לחכות,

הרופאים אמרו שהם לא בטוחים שהניתוח עבר בהצלחה ושנוכל לדעת רק כשג׳ונגקוק יתעורר, הנהנתי ואמרתי להם תודה יפה, ויש רצתי למיטה של קוקי.
התיישבתי על הכיסא ליד המיטה שלו ,
החזקתי לא את היד שהייתה מחוברת לאימפוזיה, הדמעות לא הפסיקו לרדת ,
לא הצלחתי להפסיק אותן, הן נפלו על היד של קוקי אז ניגבתי אותן,

וכמו תמיד כשאני ממש עצוב אני מדבר עם עצמי בקול,
את כל המחשבות שהיו לי מקודם בראש נפלטו לי החוצה
כל המחשבות של
מה עשיתי?
טאה שוב אתה גורם רק לצרות.. הנה עוד בן אדם נפגע בגללך, ולא סתם בן אדם, בן אדם שחשוב לך יותר מהחיים שלך .
אתה פשוט דפוק טאה .
פשוט דפוק.
לא מגיע לך אותו.
מגיע לו משהו הרבה יותר טוב שמסוגל להגן על המלאך הקטן הזה.

פתאום אחרי שקיבלתי את עצמי עוד קצת והאשמתי את עצמי הרבה...
אני שמעתי מלמול..
"טאה..."
ישר קמתי לג׳ונגקוק
הסתכלתי עליו מחכה שהוא ימשיך
"זה לא אשמתך טאה..." הוא אמר בקול חלש
"אני גם לא רוצה מישהו אחר שהוא לא אתה" עדיין בקול ממש חלש..
נתתי לו נשיקה קלה על הלחי
"ג׳ונגקוק, אני אוהב אותך"
"אני יודע" הוא חייך וקרץ,
הרופאים הגיעו לעשות את הבדיקות , הם אמרו שמצבו טוב אבל הוא צריך להישאר עדיין בבית חולים אנחנו הנהנו ואז הם יצאו.

נ.מ ג׳ונגקוק:
בהיתי בטטה כמה שניות
איך הילד הזה יכול להאשים את עצמו,
אם היה קורה לו משהו לא הייתי סולח לעצמי,
חוץ מזה שבכל רגע ורגע אהבתי את זה שאני יכול להגן עליו, משהו שאף פעם לא יכולתי לעשות לאף אחד.
לאהוב. לדאוג. ולהגן.
אף פעם לא ידעתי שזאת הרגשה כזאת טובה...
בזמן שאני בהיתי וחשבתי טאה כבר נרדם, שיחקתי לו בשיער , וזמזמתי שירים.
אחרי כמה זמן הרגשתי שגם אני נרדם אבל לא רציתי שטאה ישן על כיסא , אז הערתי אותו טיפונת וביחד העלנו אותו למיטה , הוא חצי רדום מלמל משהו הסתובב אליי והניח את הראש על החזה שלי , זה היה אחד הדברים הכי חמודים שראיתי מימי, חיבקתי אותו
ואחרי שתי דקותנרדמתי גם וישנו ככה.
אני יכול להישבע ששמעתי כמה אנשים שעוברים שמדברים עליינו אבל לא היה לי איכפת.