דילן קלארק לא הומו. (boyxboy)

8| מוזיקה

דילן לא היה בטוח מה גרם לו להסכים לדניאל לגרור אותו אל חנות משחקי הוידאו. הוא כנראה התפתה לרגע בגלל כל ההמון ההומה שמסביבו שהרעיש ובגלל השיחה שבה שקע עם דניאל, הם גרמו לו לשכוח ולא לשים לב למה שסביבו.

זה לא שדילן תיעב את אותם משחקים, הוא פשוט לא היה מעורב מספיק על מנת שתהיה לו דעה מסוימת. זה יותר שדילן רק היה פחות בקיא מהממוצע בנושא של משחקים חנונים כאלו ואחרים.

דניאל נשך את שפתו התחתונה. "באמת אף פעם לא שיחקת באקס בוקס?" דניאל שאל, כאילו גילה שצמח לדילן זנב.

"לא ממש."

"אפילו לא שיחקת בפיפא? אתה אוהב כדורגל! "

"שיחקתי כמה פעמים בפיפא, אבל זה הכל."

"יש לי כל כך הרבה ללמד אותך. אני מתכוון,איך זה הגיוני שיש בחור בן שבע עשרה שרק שיחק 'כמה פעמים בפיפא'?"

"אולי זה בגלל שיש לי חיים, בניגוד לכמה אחרים שאני מכיר."

"הי..." דניאל אמר, ודילן התחרט לרגע על מה שאמר כששמע את קולו המעט פגוע של דניאל.

"לא התכוונתי לזה ככה, פשוט זה לא נושא שמדבר אליי."

דניאל הנהנן. כתפיו של דניאל צנחו והחיוך המקניט מתגלגל מעל פניו. דילן לא הבין את זה, אבל הוא די חיבב את החיוך שנמצא שם, לכן הוא מחליט לנסות משהו שהוא מקווה שהוא לא יתחרט.

"אבל אני מניח שתוכל לעבוד איתי על זה מתישהו."

הוא לא רצה להגיד את זה. דילן היה ברצון להעביר את כל חייו בלי לשחק משחקי מחשב מטופשים, אבל המראה על פניו של דניאל היה כל כך שווה את זה, החיוך שלו שחזר לפניו, גורם ללבו להתרומם מעט.

למזלו של דילן, הם יצאו מהחנות לא הרבה אחרי כן. דילן חושב שהוא מעולם לא היה מאושר לראות את הרחוב הראשי כל כך. זה לא שהוא שנא עד כדי כך את הימצאותו שם, הוא רק חשב שאין דבר נורא מלהיות במקום שבו אתה מרגיש לא שייך או קשור. חנות משחקי וידאו היא בהחלט אחד מהמקומות האלו, במיוחד כשהוא לא מבין את כל המושגים והדברים שסביבו.

שניהם המשיכו ללכת ברחוב ודילן החליט ללמוד יותר על דניאל בדרך היחידה שהוא יודע. לשאול.

"שיר אהוב?" הוא שאל את דניאל.

"אתה כבר יודע מהי הלהקה האהובה עליי."

"את זה אני יודע. אבל אני רוצה לדעת את השיר האהוב עלייך."

"Heathens- twenty one pilots"

"אם זה השיר האהוב עלייך, מי אני שאשפוט? אני מתכוון, אני יודע שאתה אדם כזה, אבל אני גם יודע שזה לא השיר האהוב עלייך, ואתה משקר לי. וגם אם היית אוהב שירי פופ ילדותיים, הייתי מכבד את זה. זה השיר האהוב עלייך מסיבה כלשהי. אתה מתחבר אליו, המילים, הרגש שמתחולל בך כשאתה שומע אותו, ומי אני שאגיד שזו הרגשה לא נכונה או שהבחירה שלך לא טובה? יש כאלו שבוחרים לפי צלקת שלהם, וכל מילה בשיר פשוט חורטת שוב על אותה צלקת. יש בזה איזשהי הנאה בכאב הזה, כאב לא מוסבר. אני לא חושב שבאמת אפשר לבחור שיר אהוב או טעם מועדף במוזיקה. זה כמו חברים, יש לך מכל הסוגים. פשוט לחלק אתה מתחבר יותר, ולחלקם פחות, אבל עדיין אתה עם כולם, כי אתה אוהב אותם. כל אחד מהם מוציא ממך משהו אחר, וזה טוב."