17| משחק

3.7K 357 412
                                    

"אני חושב שאנחנו צריכים לעשות שיחה קטנה לגבי אתמול." אייזיק אמר, ממקם את המגש שלו על השולחן.

"זה לא כזה סיפור גדול."

"אתה הלכת לבית החולים." ציין עובדה שדניאל מנסה לשכוח. "אני צריך לחכות עד שתחזור הביתה בארון קבורה בשביל שתגדיר את זה כעניין גדול?"

"תפסיק להיות כזה דרמטי, אייזיק," דניאל נאנח. "והם כנראה יקחו אותי לבית החולים בשקית מתים ואז ישימו אותי במקרר גופות, אז אל תדאג לארון."

הפעם היה תורו של אייזיק להיאנח, והוא עשה זאת בקול. הוא בוהה בדניאל עם גבות מורמות, כאילו מחכה ממנו להתנצלות. דניאל רק מרכז מבטו באוכל שהיה מונח על הצלחת שמולו.

"דניאל," אייזיק אמר וקול רך. "בבקשה בוא נדבר על מה שהיה אתמול."

"אני לא רוצה."

"דניאל, בבקשה."

"אני לא מבין למה אתה רוצה לדבר על זה," התפרץ. "זה לא כאילו זה קרה לך."

אייזיק מתעלם מטון קולו התוקפני של דניאל, מביט בו במבט חטוף, לפני שמדבר איתו כאילו היה לילד קטן בהתקף עצבים.

"אני רוצה לדעת כי אכפת לי ממך." אומר בפשטות. "בגלל שאתה חבר שלי, דניאל."

דניאל בלע את שהיה בפיו והניח את המזלג.

"אני מצטער שתקפתי אותך."

"זה בסדר. אז מה הרופא אמר?"

דניאל יכול להתעצבן מהטון המבוגר כביכול שאייזיק משתמש בו, אבל הוא פשוט מרגיש עייף מדי, לכן מעדיף לענות לאייזיק על השאלות שלו ולסיים עם זה.

"הצלעות של חבולות. היה לי מזל שזה לא מעבר לזה. אני מניח שגם הבחנת בפנס הסגול שבעין שלי,"

אייזיק נרתע מעט במקומו כשמדבר, פותח את פיו על מנת לומר משהו כשלפתע מגש נוסף מוטח על השולחן, דילן מצטרף אליהם.

"על מה שניכם מדברים?"

"על הפנים של דניאל."

"הו, מדברים על עד כמה חמודות הן?" שואל.

אייזיק מגלגל עיניו ומשמיע קול הקאה. דניאל מצידו מחליט להתעלם ממנו וגם מדילן, ופעם נוספת להתמקד באוכל שבצלחתו.

"אני כבר לא יכול לחכות שיענישו אותו," דילן אמר כשהבין שדניאל לא במצב רוח לדבר.

אז דניאל מבין שהוא לא יודע אם הוא יכול או מסוגל לדמיין, אבל דילן עומד לכעוס עוד קצת.

"הוא כבר נענש."

"מה? למה לא אמרת לי?"

"זה לא כזה חשוב."

"אז מה נסגר?"

"הוא בריתוק לשבוע וצריך לכתוב לי מכתב התנצלות או להתנצל בעל פה,"

 דילן קלארק לא הומו. (boyxboy)Where stories live. Discover now