37| האזור האפור

3.8K 336 940
                                    

דניאל עומד לקרוס מעייפות בדרכו אל בית הספר בוקר שלמחרת , והדבר היחיד שמונע ממנו מלהירדם באוטובוס בדרך אל בית הספר הוא הטלפון המזמזם בכיסו. הוא שולף אותו, קורא את ההודעה המוצגת על המסך ומבין שהיום הנורא שלו למעשה איכשהו הצליח להחמיר.

מאת: מר מדהים

"אני לא אהיה היום בבית הספר. תגיד למורים שאני חולה."

אל: מר מדהים

 "אתה באמת חולה?"

מאת: מר מדהים: 

"כמובן שאני חולה. מה עשית ממני, דני בוי?"

מאת: מר מדהים:

 "זה לא היה ציני, אני באמת חולה. אני מרגיש כאילו מיליון אנשים קטנים קודחים לי במוח בזמן שכמה אחרים אפילו קטנים יותר משפשפים נייר זכוכית בתוך הגרון שלי."

אל: מר מדהים:

 "זה היה מפורט במיוחד."

מאת: מר מדהים:

 "אני צריך שתבין את הכאב שלי ברגע זה. שתדע שאני לא סתם מתפנק ושיש לי סיבה מוצדקת להבריז."

אל: מר מדהים:

"אמא של אייזיק מרשה לו להישאר בבית רק אם יש לו חום 40 מעלות והוא מקיא ללא הפסקה, אז אני לא חושב שהסיבה שלך מספיק מוצדקת."

דניאל בטוח שהשני חולה מספיק, אבל זה לא אומר שהוא לא נהנה לעצבן את חברו ברגע שיש לו הזדמנות. הוא יכול רק לדמיין את הבעת פניו המרוגזת על פניו של דילן ברגע זה. 

מאת: מר מדהים: 

"אני לא כל כך בטוח שתרצה לשמוע אותי מקיא את המעיים שלי עכשיו."

אל: מר מדהים:

 "איכס,"

אל: מר מדהים:

"יותר מידי מידע, דילן."

מאת: מר מדהים: 

"מצטער, בגלל זה לא רציתי שתדע מלכתחילה."

אל: מר מדהים:

 "טוב, אני מקווה שתבריא בקרוב."

מאת: מר מדהים: 

"אני אעשה מה שאני יכול."

מאת: מר מדהים:

 "תעדכן אותי מה קורה. אני רוצה לשמוע על היום שלך."

עם זאת, דניאל מחזיר את הטלפון שלו אל הכיס ומביט מבעד לחלון מבלי מטרה מסוימת, מחכה שהאוטובוס יגיע לתחנה. הוא לא יכול שלא לחשוב על היום שיהיה לו והוא כבר מבין שהוא לא עומד להיות מזהיר במיוחד. זה לא שהאושר של דניאל תלוי באם דילן יגיע לבית הספר או לא, אבל הוא לא יכול להכחיש שדילן יכול להסב לו הנאה שאליה דניאל לא רגיל.

 דילן קלארק לא הומו. (boyxboy)Where stories live. Discover now