בבניין קטן שבעיר בוסאן מתגוררים זוג שכנים, כל אחד עסוק בענייניו. הראשון בעבודתו התובענית בתור כתב והשני בתור גיימר שרק עבר אל הדירה.
במהלך שהותם בבניין מתרחשות מספר אי הבנות וצירופי מקרים שכל מה שאפשר לספר עליהם, זה תזמון גרוע - או ליתר דיוק, מושלם...
"תביא לי." ג'ימין ציווה וידו הקטנה קרבה אל שפתיו של השני. הוא חקר לרגע את הכתם האדמדם לפני שנתן לאגודלו לעבור על שפתיו של הצעיר ממנו, באותו הזמן לחקור את גודלן ומשקלן אל מול היתר שבפניו. אגודלו של ג'ימין מחק את הכתם האדמדם ואילו הבלונדיני טעם את הנוזל האדום מידו. חיוך קטן והמהום עלה מפיו, הוא אהב את הטעם של הנוזל האדום. "אתה טעים." הבלונדיני לחש והסתכל למטה ואז אל עיניו השחורות של הצעיר המבוהל. ●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●● הארבעה ישבו בשולחן יחדיו, שקט מביך שרר בניהם כשפניו של ג'ימין עדיין אדומות, מינה חוקרת את השניים במבטה, טאהיונג המום מהפנים המוכרות שראה ואילו ג'ונגקוק מבולבל. "אתם זוג?" הצעיר היה הראשון לפתוח את פיו, הוא לא הרגיש את אותה המבוכה שהאחרים חשו. "כן." מינה ענתה בשקט, לא מפרטת יותר ממה שצריך ולא פותחת את הנושא. "ממתי?" ג'ונגקוק הוסיף לשאול במהירות ואילו מינה ידעה פחות הייתה אומרת כי הוא מקנא. "חודשיים." אפור השיער מלמל כתשובה והרים את מבטו אל הצעיר המוכר, טאהיונג היה בספק אם הברונטי מזהה אותו אך כמה אנשים בעלי שיער אפור כבר קיימים בבוסאן? "איפה נפגשתם?" ג'ונגקוק המשיך לתחקר את בן זוגה של מינה כאח גדול מודאג, נראה כי היה לו אכפת ממנה והוא אינו רצה שתיפגע. "בלימודים." טאהיונג ענה פעם נוספת, הוא הרגיש חייב לדבר אמת אל מול העיניים האפלות שמולו. "אתה לומד כתיבה יוצרת?" הצעיר שאל בפליאה ולפתע נשמע פחות מאיים, קולו בפך תוהה וסקרנות מילאה את פניו. "כן?" אפור השיער לא ידע מה לענות, הוא אינו ידע אם הברונטי ישמח מעובדה זו או יתאכזב מכך שאינו לומד איזה מקצוע מגניב. "וי, איך לא סיפרת לי שאתה כזה חכם?" הצעיר שאל אותו וגרם לאנחת הקלה לצאת מפיו, הצעיר אינו כעס אלא נשמע מופתע ומלא כבוד אל אפור השיער. טאהיונג היה כל כך לחוץ לפני שלא שם לב לשם שהברונטי הדביק לו. "וי?" מינה התערבה בשיחה, היא הכירה את הכינוי שבן זוגה הדביק לעצמו משום שאהב לנצח, אך איך ג'ונגקוק ידע עליו? "מה?" טאהיונג לא הבין למה הכינוי שלו עלה בשיחה, הוא ניחש כי לא היה קשוב והחזיר את השיחה לאחור בראשו. "אפשר להזמין?" הצעיר שאל ומלצר ניגש אליהם, טאהיונג עדיין לא הצליח להבין את פשר כינויו.
הארבעה הזמינו וחיכו בקוצר רוח אל האוכל שיגיע. רעש חזק עלה מבטנו של הברונטי וגרם להרמת גבה של חלק מחבריו לשולחן. "ג'ונגשוק רעב?"טאהיונג שאל כשהשתמש בשמו האינטרנטי. "כן, מאוד." הצעיר ליטף את בטנו, מרגיע את קירקוריה. טאהיונג הרים את ידו וקרא "מישהו יכול להביא לנו את האוכל? הילד הופך לתרנגולת." מינה הסתכלה על בן זוגה בהלם, לרוב אינו נהג להיות ציני או בוטה לידה אך מהרגע שראה את השניים התנהגותו השתנתה והוא החל להתנהג כנער, משהו שיתאים לג'ונגקוק ולא לטאהיונג. "סליחה, אפשר לקבל תבנית ביצים? לאפרפר פה חסר קצת." ג'ונגקוק דיבר בביטחון ומבלי חרטות, גרם לכל השלושה לפעור את עיניהם ולמלצר לברוח למטבח. "לעזאזל אנשים, קצת נימוס." הברונטי ביקש והתרומם ממקומו, רואה את ג'ימין נדרך במקומו. "הלכתי לשירותים." הודיע והתרחק מהשולחן מבלי לחשוב יותר מידי. "אני... אצא לעשן." מינה הודיעה גם היא וברחה מן השולחן ומן המבטים שטאהיונג תקע בבלונדיני. האפרפר ניסה להבין מה ג'ונגקוק מצא בבוגר הבלונדיני, הוא החליט לדבר איתו מעט, לקבל עצות. "איך מצאת את האומץ?" טאהיונג שאל את הבוגר. ג'ימין הרים אליו את מבטו התוהה, הבלונדיני אינו הבין את הסיפור מאחורי שאלתו, אומץ למה? הוא החל לשחזר את היום לאחור ונזכר, הוא הבין. "אני אף פעם לא התביישתי בזה." הוא הסביר בנינוחות יתרה. "אבל... קיבלו אותך ישר?" אפור השיער שאל ללא הבנה, לעכל עובדה כזאת זה קשה, לקבל את עצמך ככזה זה קשה, לגרום לאחרים לקבל אותך זה כמעט בלתי אפשרי. "תמיד יהיו כאלו שיצחקו ויקניטו אותך, אבל לומדים להתעלם." ג'ימין ענה אך נראה מעט מחוץ לשיחה, מחשבותיו עופפו גבוה. טאהיונג הסתכל על הבלונדיני ביריעת כבוד, הוא התחיל להבין מה ג'ונגקוק מצא בו. "היה שלב בו התחרטת?" טאהיונג החליט להוסיף ולשאול. "לא, זה מי שאני וזה מה שאני אוהב, איש אינו יכול לגרום לי להרגיש רע על כך." ג'ימין נשמע כה בטוח בעצמו שאפילו טאהיונג חש את הגאווה. "אני מצטער שלקח לי זמן." ג'ונגקוק חזר אל השולחן והשניים השתתקו, הבלונדיני עסק בענייניו ואילו הברונטי חקר אותו בסקרנות. טאהיונג הסתכל על המבטים שג'ונגקוק שלח אל הבוגר ממנו. מבטים מלאי אהבה והערכה, הסקרנות שבו הייתה טהורה ועדינה. אפור השיער היה חולם שהצעיר יביט בו באותה הדרך. "טאה?" מינה חזרה גם כן והתיישבה ליד בן זוגה, ליבה קפץ כשידו של אהובה נחה על שלה, היא האמינה כי ג'ימין העניק לו שיחה עמוקה ומועילה. "אני צריך לדבר איתך." אפור השיער הודיע לה וגרם לשותפים להרים את מבטיהם יחדיו. כולם השולחן תהו על מה תהיה השיחה ועד כמה תשפיע על היחסים של השניים. "כן, עכשיו." הוא ענה לשאלות שאיש מהם אינו שאל. טאהיונג רצה כי ג'ונגקוק יהיה נוכח בזמן השיחה, אפור השיער האמין כי עדיין קיים סיכוי, הייתה לו התקווה שהברונטי עוד יכול להיות שלו.
המנות הגיעו לפני שאפור השיער הספיק לפתוח את פיו. הצעיר כמעט קפץ על המנה שלו בזמן שהבוגר החל לחתוך בעדינות את הבשר שהזמין. "זה כל כך טעים!" ג'ונגקוק נשמע מלהב ומאושר, ליבו של טאהיונג התהפך בחזהו הלוך ושוב. טאהיונג שם לב למבטה החוקר של בת זוגתו, היא נראתה סקרנית ממילותיו וככל הנראה ציפתה לאיזו הצעת נישואים מרגשת. "גם שלי." הבלונדיני ציין וחייך אל עבר הצעיר ממנו. "ת'ביא לטעום!" ג'ונגקוק ציווה וג'ימין מצא את עצמו חסר יכולת לסרב אל החיוך המאושר של שותפו, הבלונדיני ראה אותו לרוב עם פרצוף אטום אל מול המחשב, זה היה חידוש. ידו של הבלונדיני מצאה עצמה חותכת חתיכת בשר ומכניסה אותה לתוך פיו של הצעיר ממנו, לרגע היה ביניהם קשר עין שהופר מיד על ידי החנקותם המיידית של השניים מלפניהם. "הכל בסדר?" ג'ימין שאל ללא הבנה ואילו הצעיר ממנו נראה מודאג והמום. השניים הנהנו כתגובה לדאגתם של זוג הגברים היפיפיים, טאהיונג היה חייב להודות בכך שהם היו יפיפיים, השלימו אחד את השני. "ג'ונגקוק..." ג'ימין גיחך לפתע, מבטם של השלושה פנה אל עבר הבלונדיני המחוייך, טאהיונג שם לב לסיבה שהבוגר צחק. "מה?" הצעיר שאל חסר כל הבנה, בתמימות. "הפה שלך, הוא מלוכלך." ג'ימין דיבר עוד לפני שאפור השיער הספיק לחשוב, הוא היה כה מהיר וחד. "כאן?" ג'ונגקוק שפשף את לחיו השמאלית בצמוד לשפתיו, ג'ימין הנהן לשלילה. "וכאן?" הברונטי עבר לצידו הימני, אך גם בפעם הזאת ג'ימין הניד בראשו. "תביא לי." ג'ימין ציווה וידו הקטנה קרבה אל שפתיו של השני. הוא חקר לרגע את הכתם האדמדם לפני שנתן לאגודלו לעבור על שפתיו של הצעיר ממנו, באותו הזמן לחקור את גודלן ומשקלן אל מול היתר שבפניו. אגודלו של ג'ימין מחק את הכתם האדמדם ואילו הבלונדיני טעם את הנוזל האדום מידו. חיוך קטן והמהום עלה מפיו, הוא אהב את הטעם של הנוזל האדום. "אתה טעים." הבלונדיני לחש והסתכל למטה ואז אל עיניו השחורות של הצעיר המבוהל. "אתה חתיכת עגל טעים." הבוגר המשיך לדבר אל חתיכת הבשר המסכנה ששכבה בצלחת. "אתה מפלרטט לי עם האוכל?" ג'ונגקוק שאל בתדהמה מזוייפת ומבט כעוס עלה על פניו, איש אינו מתחיל עם האוכל של הצעיר. "ואם כן?" ג'ימין התגרה ומצא את עצמו על הרצפה, הפעם כשהצעיר עומד מעליו עם כוס מים בידו. "אתה לא תעז." הבלונדיני קבע, אך אינו הכיר את ג'ון ג'ונגקוק הצעיר - אין דבר שהברונטי אינו יעשה, הוא משוגע, מטורלל. "ועוד איך." ג'ימין חש איך גל מים קרים מכה בפניו, בגדיו נרטבים ומתקמטים וליבו נופל. רק ג'ון ג'ונגקוק שגר איתו מסוגל לעשות זאת, רק נער חסר כל תרבות וערכים שכזה. "ג'ון ג'ונגקוק!".
●●●●● היי, בתור פיצויי על השבועיים שלא העלתי בהם, הנה פרק נוסף!
הייתי שמחה אם הייתם בודקים ספר חדש שהוצאתי, הוא סביב קייפופ ונקרא 'חיי הסודיים כקייפופיסטית'. אשמח לתגובות ודעות😅
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
