Neighbors (Jikook)

פרק 10 - בפעם השנייה

ג'ונגקוק החניק צרחה, הבלונדיני חיבק את גופו, פניו צמודות לאלו של הצעיר.
הוא נראה מעט אדמדם, חיוך מרוח על פניו כשעיניו החומות עצומות.
זרועותיו הקצרות כרוכות סביב גופו של השני, מחזיקות אותו בצמוד לבלונדיני.
עיניי הברונטי חקרו את תווי פניו של הבוגר ממנו, מתחקרות את האדם הישן שאוחז בו.
שפתיו מעט נפוחות ואדמומיות - כפניו - אפיו גולש בצורה ישרה על פניו ומשתלב עם לחייו המעט נפוכות, עיניו החומות עצומות ושיערו הבלונדיני מבולגן. הוא נראה טוב.
●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●
ג'ימין חזר לביתו של הצעיר, הוא כעס.
ג'ונגקוק השאיר אותו לבד, הוא עזב את מינה בכניסה לבניין כך שהוא היה צריך להתקל בה ומשום מה, ברגע שראתה אותו עינייה הפכו לתותחי עשן ואש.
היא אפילו לא אמרה לו מילה, עקפה אותו בהליכה מהירה, כאילו לא היה קיים.
"ג'ונגקוקי הצעיר, מה אמרת לה עלי?" הבלונדיני מלמל לעצמו כשמתכונן לנזוף בצעיר, נזיפה עסיסית שכזאת.
ידו על ידית הדלת, ועיניו הופכות שחורות ומפחידות, פני התינוק שלו הופכות כפני טורף.
העצבים טיפסו במעלה גבו, עוטפים כל טיפת חמלה שעוד נשארה בו, מלפפים ומכסים את ליבו המלאכי.
כשג'ימין כעס זה היה נורא ממינה, התקף כעס שלו יכול להרוס הרים.
ידו לחצה כלפי מטה על הידית ואילו היא נפתחת אל מול הכוח שהבוגר הפעיל עליה.
רגלו הימנית חוצה את כניסת הבית וישר אחריה רגלו השמאלית, צעד לאחר צעד הבלונדיני נכנס.
כעסו אינו שוכח ואף גדל, הבוגר אינו ידע להסביר למה, אך הוא נשבר, כעסו כבר חצה גבולות וקווים אדומים רבים.
"ג'ונגקוק." הוא קרא בשמו כמו הזאב מכיפה אדומה, מפתה אותו לצאת ממחבואו.
"ג'ונגקוק!" הוא צעק בפעם השנייה, ידיו הופכות כל אחת לאגרוף, הוא רצה להרביץ לצעיר ממנו. ה'חרא' הזה הוציא לו שם רע אל מול מינה, היא תלמידתו, זה הכבוד שלו שם.
"אני ארצח אותך." ג'ימין הודיע ללא רחמים.
ליבו דפק מהר, הוא כל כך ציפה לתפיסתו של הצעיר שליכלך את שמו וגרם לתלמידתו לשנוא אותו.
"פחדן אחד, תצא מהמח-" ג'ימין השתתק, חיוך מפחיד עלה לשפתיו כשהכין את אגרופיו, כמה אגרופים לא הרגו אף אחד.
הוא ראה את הצעיר, משתבלל בתוך עצמו בקצה החדר. ידיו מסתירות את פניו ורגליו מכווצות אליו, גופו רועד מעט ונשימותיו מהירות וקטועות.
"אתה מת." הבלונדיני התכונן לאגרוף הראשון, ידו כבר החלה בתנופה כשיבבה קורעת לב חתכה את האוויר.
אחריה הגיעו כמה משיכות באף ועוד יבבה שקטה אף יותר.
כל כעסו של הבוגר נשכח, ליבו התכווץ בכאב כשהוא מצמץ מספר פעמים. ההלם שהכה בו היה חזק, מהלומה שהעיפה אותו הרחק אל הקצה השני של ליבו.
הוא אינו הבין מה קרה לברונטי החייכן והמתגרה שאיתו גר.
"מה קרה?" הוא שמע את עצמו שואל, קולו היה אדיש ומונוטוני, חסר כל רגש.
יבבה חזקה יותר פרצה מבין שפתיו, מוציאה את הבלונדיני מאיזון. ג'ימין התכופף אל הצעיר, הוא לא חשב יותר מידי כשאסף אותו לבין ידיו וחיבק אותו, זה הרגיש טבעי - פעולה זו.
ידו מלטפת את שיערו הברונטי ברכות ואילו השנייה מחזיקה את גופו, לפתע הצעיר נראה לו כה קטן ושברירי למרות שבמציאות היה גבוה וחזק ממנו.
הבוגר הרגיש את כתפו נרטבת מן הדמעות הרבות שהצעיר השיל עליו, רעידותיו היו עדינות אך עם זאת מורגשות.
'מה קרה לו? למה הוא ככה?' ג'ימין שאל את עצמו.
ריח אלכוהול חזק עלה מגופו, בגלים הוא חדר לאפיו של ג'ימין וגרם לבלונדיני להתכווץ.
"כמה בקבוקים שתית?" ג'ימין שאל בחוסר רגישות. למרות היותו כתב, בעל יכולת לקרוא את שפת גופו של אדם ולקבוע האם הוא עצוב, שמח, מופתע או לחוץ. כשזה מגיע לצעיר הברונטי, הוא מאבד את יכולותיו, בגרותו וחצי מרמת האיי קיו שלו.
ג'ונגקוק הרים את עיניו השחורות אל החומות של ג'ימין - עיניו היו רטובות ואדומות - חיוך מזוייף על פניו כשהרים את ידו הימנית וספר בה את כמות האלכוהול ששתה.
"אחד, ש-שתיים, של-שלושה, ארבע,
חמ-חמישה!" הצעיר צעק בצהלה.
למרות שהוא התבלבל בגופים, החליף בניהם מבלי משים לב, הוא הצליח לספור עד חמש.
"למה שתשתה חמישה בקבוקים?" הבוגר שאל בחוסר הבנה וראה איך טיפות איי קיו מתחילות לזלוג ממוחו.
הברונטי הסתכל על הנמוך ממנו בחוסר ידיעה, באותו הרגע הוא היה שיכור בשביל לזכור.
"אתה תהרוג אותי בקצב הזה." ג'ימין מלמל כשנעזר במדף ומתרומם, הצעיר נשען עליו -חצי ישן - ומושך באפו.
"לא! ג'ימיני לא ימות, אף פעם." הבוגר כמעט נפל כששמע את כינויו. 'ג'ימיני...' מה לעזאזל? הבלונדיני בחר להתעלם ולהמשיך בניסיונותיו הכושלים לקחת את ג'ונגקוק למיטה.