רגליו נכרכו סביב גופו הדק של הבוגר, ידיו סביב צווארו כשחיוך כל כך יפה וגדול לפניו.
ג'ימין נאה לאחור, אך אחז בשייש של המטבח בשביל להתייצב.
"אני אוהב אותך!" קרא בצהלה, מחבק את הבוגר אליו, חזק כל כך.
הנתלה על הבוגר ממנו, מחבק אותו ואז מסתכל לתוך עיניו.
הבלונדיני ראה כי עיניו של הצעיר נוצצות בשמחה, ממש עגולות וכמעט רטובות, כנראה שהצעיר עמד לבכורת מרוב שמחה והתרגשות.
●●●●●●●●●●●●●●●●
ג'ימין לא יכל להפר את הבטחתו לצעיר, כך שגם אם רצה הוא אינו יכל להשתיק את הצעיר המודאג לגבי הפגישה - או ליתר דיוק, ההבטחה שעדיין אינה התממשה לה.
"ג'ימין!" הברונטי צעק בכעס, מטייל ברחבי ביתם כשידיו מתנופפות באוויר בחוסר סבלנות וחוסר רצון להקשיב. הוא רצה לפגוש את האיידול המוערץ עליו וגם על זה ג'ימין לא יכל לכעוס, הרי הוא אשם בכך שג'ונגקוק משתגע.
"אני יודע, אני מחכה שהוא יחזור אלי." הבלונדיני מלמל בייאוש, מעביר ערוץ בטלוויזיה. והנה סדרה נחמדה הופיעה לה, בדיוק בפרק בו הוא נמצא. הבוגר מתח את ידיו, מתעלם מן הצעיר הרותח וצופה בדרמה האהובה עליו.
עברו עשרים דקות בהן חוץ מצעדיו של הברונטי וקולם של השחקנים, לא נשמע רחש. אבל כמה זמן הדבר יכול להמשך, בכל זאת, בבית הקטן הזה שנמצא במרכז בוסאן מתגוררים להם יחד זוג קוריאנים יפהפים שהתנשקו פעמיים. קיים לו מתח מיני ואיתו גם מתח שאינו מיני, כמו... ג'ונגקוק שהמשיך להסתובב אך הפעם ללא חולצה.
"ג'ונגקוק!" הבוגר צעק בהלם. "למה הורדת חולצה?" הצעיר הרים את כתפיו כאם הוא בעצמו אינו יודע, אבל על פניו היה חיוך תחמני ומנצח. הבלונדיני ויתר, עוזב את הטלוויזיה ואת הדרמה שראה, לוקח את הטלפון שלו מן המטען ומתקשר.
בזמן שהמתין ומוזיקת מעבר התנגנה הוא הבין משהו. הוא היה מעדיף את ג'ונגקוק על המחשב מאשר על ראשו. הצעיר היה כמו כל נער צעיר אחר, מעריץ משוגע וקדחני שככל הנראה עוקב אחר האיידול שלו שבמקרה היה קים סוק ג'ין, המרואיין והאדם שעזר לג'ימין במהלך הזמן האחרון.
"נו?" הברונטי נדחף בכוח אל שטחו של הבלונדיני, גורם לבלונדיני לדחוף אותו לאחור ולענות לקול המוכר של אותו אלמוני לשעבר - בעצם, לקים סוק ג'ין.
"ג'ין... יש מצב שאתה עושה לי טובה?" שאל בחוסר רשמיות, גורם לגבותיו של הצעיר לקפוץ לגובה.
"תלוי מה הטובה," ג'ין ענה, הוא נשמע עייף, כנראה ג'ימין העיר אותו מהשינה אבל לבלונדיני לא היה אכפת, הוא סבל שעות על גבי שעות.
ג'ונגקוק עמד בצד, שומע רק את קולו של ג'ימין.
"ג'ונגקוק הזה שסיפרתי לך עליו," הבוגר התחיל, לרגע קצר מעביר מבט על הצעיר חסר החולצה שמולו. לעזאזל! הוא לא ידע איך הצעיר בנה לעצמו קוביות כאלו, זה כמעט בלתי אפשרי.
"אני אוכל להביא אותו לתוכנית של היום?" הבוגר שמע המהום, מחכה בקוצר רוח ל'כן.' הזה שידע כי יקבל.
"אני לא יודע עד כמה הקונס-" הבלונדיני קטע אותו כבר באותו הרגע, הוא היה מסוגל לקבל לא כתשובה. מהרגע בו סיפר את הדבר לג'ונגקוק הצעיר התחיל לחייך והוא ממש, אבל ממש לא היה מוכן לחזור ולראות את עיניו הדומעות.
"ראיתי את הקונספט, בדיוק אנחנו." ג'ימין שיקר, מצחו נחושה.
הוא שמע את ג'ין נחנק ברקע, ואז צחוק מתגלגל, אחריו אנחת רווחה.
"תבואו בשלוש לאולפני בוסאן, הכרטיסים יחכו שם על שמך." הבוגר הנהן, מנתק.
הוא שכח כי דיבר בטלפון וכשנזכר הדבר היה כבר מאוחר מידי, הוא צפה בשיחה שהתנתקה עם ההיונג ההוא - סוק ג'ין.
"נו?" הברונטי לא עמד בלחץ, ידיו החלו להזיע בזמן שחיכה לתשובה של השני.
"יש לנו כרטיסים לשלוש." הצעיר פער את עיניו, לרגע הוא קפא במקומו, מעכל את העובדה שאחד מחלומותיו מתגשמים.
הוא הרים את מבטו על ג'ימין, מסתכל בהלם, וכך עוד רגע עבר, ועוד אחד.
ובהפתע הוא קפץ עליו צורח.
"ג'ימיני! אתה מלך!" רגליו נכרכו סביב גופו הדק של הבוגר, ידיו סביב צווארו כשחיוך כל כך יפה וגדול לפניו.
ג'ימין נאה לאחור, אך אחז בשייש של המטבח בשביל להתייצב.
"אני אוהב אותך!" קרא בצהלה, מחבק את הבוגר אליו, חזק כל כך.
הנתלה על הבוגר ממנו, מחבק אותו ואז מסתכל לתוך עיניו.
הבלונדיני ראה כי עיניו של הצעיר נוצצות בשמחה, ממש עגולות וכמעט רטובות, כנראה שהצעיר עמד לבכורת מרוב שמחה והתרגשות.
אילו רק היה אומר זאת בכוונה שונה, לא כמו 'אני אוהב אותך בתור שותף' אלא 'אני אוהב אותך בתור בן זוג' כנראה שאז הבוגר היה משתגע.
ליבו דפק מהר מן המאמץ, להרים את הצעיר בידיו הייתה מדימה כמעט בלתי אפשרית.
"אתה מדהים!" ג'ימין לא יכל לשקר ולהגיד שאינו הוחמא מן המילים החמות, התחושה שמישהו מוקיר בעבודתך הקשה הייתה תחושה חדשה ומרעננת.
הוא יכל להחזיק את החיבוק עוד כמה שניות בשביל התחושה הזאת.
זה הדבר שאהב בצעיר יותר מכל, היכולת שלו להתייחס לדברים באופן כל כך ילדותי עד שאינו מבין עד כמה האחר שמח מזה.
המילים שלו הן מילים המלאות הערכה ושמחה טהורה של ילד, נכון שבאיזשהו שלב הוא ישכח ויבקש משהו נוסף אבל אם במכל דבר קטן הוא יתלהב כך, ג'ימין ינסה להשקיע ולהביא לו הרבה דברים קטנים.
האמת, שהבוגר הסתקרן איך הצעיר יתנהג אם יהיא לו משהו גדול יותר, אם יגשים לו את חלומו הגדול ביותר.
הוא באמת תהה עד כמה הצעיר יתלהב אז... האם הוא יקפא ואז יצעק מלא מחמאות או שבכלל ישיב במתנה גם כן.
הוא לא ידע.
"קוקי, אתה כבד לי." ג'ונגקוק מיהר לקפוץ מן הבלונדיני.
הנמוך ראה עד כמה הילד שאיצו מוקיר תודה, הדבר באמת חימם לו את הלב בצורה כמעט מוגזמת.
"תאכל ואז תלך להתקלח," ג'ימין ביקש כמו הורה המכין את ילדו.
"אתה לא רוצה לאחר לתוכנית." הברונטי התחיל להתקדם כשלפתע הליכתו עצרה לה, מבט מבולבל עלה על פניו כשהסתובב אל הבלונדיני.
"תוכנית?" שאל בחוסר הבנה.
"כן, הוא אמר שהקונספט שלה בדיוק בשבילנו." ג'ונגקוק נראה כתוהה לעצמו.
"אבל הקונ-" הוא נקטע על ידי ג'ימין, פעם נוספת הבוגר שיקר.
"תמהר! כבר שתיים עשרה וחצי." הצעיר קפץ במהירות אל המקלחת, בוחר לא להמשיך את המשפט בו נתקע.
כנראה שמלמל לעצמו שהכל בסדר ושהבוגר יודע מה הוא עושה.
ג'ימין הסתכל בארונו, מה הוא יכול ללבוש?
את חולצת הפסים הארוכה שלו עם ג'ינס שחור? לא, זה חרוש וישן מידי.
אולי את את החולצה הלבנה שלו עם ג'ינס כחול וז'קט הפייטים? לא, זה מוגזם מידי בשביל צילומי תוכנית.
אולי חולצה לבנה גדולה, ג'ינס פשוט וטימברלנד? אלו בכלל אינם בגדיו, אלא של ג'ונגקוק.
הבלונדיני נאנח, בוחר בחולצה מכופתרת מבד פשטן, כחולה כהה עד שחורה, מכנס מחוייט שחור וחגורה שחורה עם אבזם כסוף, לנעליים לבש זוג שחור נמוך ופשוט.
הוא האמין כי נראה טוב, ביד עם משקפי השמש השחורות ושיערו הבלונדיני המעט מסולסל.
באופן מפתיע הצעיר התלבש דומה.
ג'ינס שחור וצמוד לרגליו, חולצה שחורה קצרה ופשוטה ומעליה ז'קט עור שחור.
אותו זוג נעליים שחורות ופשוטות וחגורה שחורה עם אבזם כסוף.
"נלך?" הבוגר שאל וקיבל הנהון מן הצעיר.
הנה הם יוצאים אל הלא נודע, הלא נודע של קים סוק ג'ין.
YOU ARE READING
Neighbors (Jikook)
Fanfictionבבניין קטן שבעיר בוסאן מתגוררים זוג שכנים, כל אחד עסוק בענייניו. הראשון בעבודתו התובענית בתור כתב והשני בתור גיימר שרק עבר אל הדירה. במהלך שהותם בבניין מתרחשות מספר אי הבנות וצירופי מקרים שכל מה שאפשר לספר עליהם, זה תזמון גרוע - או ליתר דיוק, מושלם...
