ג'ון ג'ונגקוק תמיד היה נערץ. הוא היה האהוב ביותר גם כשלא עשה דבר. בנות רצו אותו, בנים התחברו אליו, אלו שבתחתית הפרמידה השלטה בתיכון, שאפו להיות כמוהו. אך למרות זאת, למרות התחושה המשכרת של הפופולאריות, ג'ון ג'ונגקוק היה בודד.
קים טאהיונג היה קלישאה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
המקום הזה נהיה המקום הקבוע שלנו, התיישבתי לידו ושוב פעם כמו ביום הימים צפיתי בנערים משחקים להם, השתעממתח מהחיי התיכון, הכל היה רגיל שום דבר לא תפס את תשומת ליבי כמו שטאהיונג תפס, נאנחתי בבוז ונתתי לעיניי להתגלגל לאחור מהשיעמום שהתגבר עם הזמן, גופי היה שרוי על רצפת הבטון הקשיחה, הבטתי לכל הכיוונים מחפש לעצמי דבר מעניין לתקוע בו את עיניי, אך למרבה הצער..דבר לא קרה, הכל התנהל כרגיל, כולם המשיכו בעיסוקים שלהם, מרגיש שהזמן חוזר לאחור ליום, זה שיעמם אותי מרגיש שנתקעתי ברצף זמן ושיגע את מוחי, למה זה חייב להיות כך, הם אומרים לנו לחלום בענק לכוון לכוכבים ואז תוקעים אותנו 12 שנה, אומרים לנו מה לעשות, מה לחשוב ומתי להשתין, הציון שלנו אלה מה שיקבעו את גורלנו בעתיד הזוהר. המספר הנמוך מסמן על כך שאני שפל שלא מוכן להתמודד עם הקשיים, המספרים הגבוהים מסמנים על כך שאפי מורם לרקיע ולא משנה מה יתנו לי אוכל לעשותם, אך כל זה שקר אחד פאקינג גדול, המבוגרים..שנאתי אותם בעמקיי נשמתי המרה, החשיבה שלהם הייתה מוטעת, העולם הזה התקדם בקצב מהיר ולא שם לב לדברים הקטנים אשר צצו להן, הוא היה עיוור לכך ונדפק ואת מי שדפק היה אותנו. סמים אלכוהול סקס, כל אלה מדביקים בנו כאילו היינו יצורים מהחלל החיצון, שלושת הדברים האלה הסביר על כך שאנו הנוער גרועים בחשיבותם, מדהים שכולנו לא שמים לב במתרחש, כמה משמח זה בטח.
צפיתי בטאהיונג, הוא נראה שקוע בבוחן שלמד מלפני כמה ימים, חברו ג'ימין שניסה לתקשר עימו אך טאהיונג סרב מלהקשיב ושקע עמוק במחשבותיו, הבטתי בו והתרכזתי בכל תנועה שהעביר, שיערו התנופף עם הרוח ועיניו נצרבו מהקור, הוא נראה יצירת מופת, אלוהים יצר דבר כה מיוחד כמו טאהיונג, היופי שלו היה מסנוור, המכרתי אליו כמו אל סמים, התקשתי להאמין שהוא חדר לנשמתי ולליבי הקר, הוא הביט בי והשפיל את מבטו שסומק עותר את פניו התמימות והטהורות, באותו הרגע כל מה שרציתי לעשות הוא להפשיט ממנו את בגדיו ולזיין אותו כלכך שיתחנן לעוד, שיהיה מתחתיי וימשוך בשערי כאשר יגמור על בטנו, איברי התקשה ממחשבותיי הלא תמימות, טאהיונג היה מלאך עדין שרציתי להרוס, רציתי שיהיה חייתי וסקסי הדבר הזה הטריף את חושיי, הצלצול האחרון נשמע כולם נכנסו לכיתות רק אני ויונגי בחוץ מביטים בתלמידים שעוברים בעוד חלקם מביטים בנו ומתלחששים עם האחר.
***
ישבנו שם, לא מצפים למעשה מהשני, השיעמום גבר, חיי התיכון היו מתסכלים מבחינתי, למרות שנשאר לי שנה ללמוד ואז לעבור לקולג' עדיין הרגשתי את זה באוויר "קלטתי את זה," יונגי אמר מביט בי בערמומיות "ל-למה אתה מתכוון" שאלתי אותו אך הפנה את מבטו לכיוון המגרש הריק ושומם ולאחר מכן מוציא גיחוך וצחוק גובר איתו, לא בדיוק הבנתי למה צחק, שאלות צצו להן רציתי תשובות וזה הרגיז אותי "היונג!" צעקתי כדי שיקשיב לקולי "למה אתה מתכוון" צחוקו גבר והאפשר לראות את שיניו הקטנות והחניכיים הוורודים הוא נראה לרגע כמו ילד קטן.
"אתה מאוהב בקים טאהיונג" הוא צעק והתחיל לרוץ בידיעה שארוץ אחריו כי כעס בער בתוכי, זה בכלל לא היה נכון מאיפה הוא הוציא את זה, לפעמים אני חושב לעצמי שיונגי קורא בני אדם, קריפי, רצתי אחריו אוזר את כל המאמץ ועוקף אותו, הפלתי אותו לרצפה כך שסגרתי עליו בגופי, הסתכלתי לתוך עיניו, הייתי עצבני והתנשמתי על פניו "זה דוחה" הוא צעק, גופי הופל לדשא הירוק, נשמתי עמוק והתרוממי "אז.." הוא התחיל לדבר וחזרנו לשבת באותו המקום, סגרתי את רגליי והוצאתי את האמת "אני נשבע לך היונג הוא עוד יתחנן שאזיין אותו יום אחד" אמרתי בעיניים נוצצות, תוכנית נרקמה בראשי מאותם המילים, יונגי רק דאג לגחך למילותיי ולומר בקולו העמוק שהוא לא בעניין שלי.
"מצטער לאכזב אותך היונג..אבל הוא עוד יהיה שלי, אני מוכן להתערב איתך על כך," הוא הביט בי לרגע, היה עסוק במה לומר לי "ומה יקרה למי שיפסיד" הוא שאל והביט בי בסקרנות, מצפה שאומר את התנאי "אני אחשוב על משהו שתתחרט עליו כל חייך" אמרתי בקולי העמוק והבטנו אחד בשני.
