ג'ון ג'ונגקוק תמיד היה נערץ. הוא היה האהוב ביותר גם כשלא עשה דבר. בנות רצו אותו, בנים התחברו אליו, אלו שבתחתית הפרמידה השלטה בתיכון, שאפו להיות כמוהו. אך למרות זאת, למרות התחושה המשכרת של הפופולאריות, ג'ון ג'ונגקוק היה בודד.
קים טאהיונג היה קלישאה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הוא התיישב על הרצפה בעוד לבוש בפיג'מה חמימה אשר נראה כמו ילד קטן שעדיין לא רצה לגדול, נסיך בסוס לבן אך היה השלגיה שעצם את עיניו וחיכה לנסיך אשר יינשא לה, אך הציפיות שלי היו רחוקות מהמציאות בה חיינו, ידעתי שזה עוד מוקדם כדי שיהיה שייך לי לנצח, היה זה המחשבה שלי כאשר הטבעת תשתלשל באצבעו ובעתה יהיה שלי לנצחים, שנועדנו להיות אחת של השני, להגן על אהבנו כך שאף אחד לא יהיה מסוגל לחדור לתוכה כי האהבה הזאת הייתה חזקה מאי פעם. הוא היה השלגיה בשמלה הצבעונית אשר הבליטה את החן הנשית שלו ואני הנסיך הנושא את כתר המלכות בעוד רכבתי על הסוס הלבן כמו באגדות. זה היה פנטזיה בחלומותיי, חלום וורוד שהדרדר לסיוטים. הקסם שנצץ בצבעי הקשת הוסיף לזיוף האושר שעל פניו. אך רציתי לדעת אם היה מאושר עכשיו, עם החיבה שלי כלפיי מספיקה כדי שחיוך אמיתי יפרוץ ושיניו יחשפו "אתה מרגיש מאושר טאה?" אושר נובע מסיפוק עצמי עם ליבך ונפשך, הרגשת אושר חלה על אנשים אשר חיזקו את עצמם בעצת אחרים, הם החליטו לעמוד כנגד העולם ולחיוך לקרון כמו פנסי אור של הלילה, האושר לא היה חלק ממני, הרגשות אשם על מות הוריי ליוו אותי, אם יכולתי לשנות את הגורל הייתי מוכן להקריב את גופי ונשמתי למען החיים שלהם כי זה הגיע להם, הם היו אלה שסחבו אותי תשעה חודשים והניקו אותי, הם היו אלה שאהבו את ילדם למרות העיסוק הרב, הם היו ההורים המתים\חיים שלי. הסיבה שבגללה אני לא מספיק מקבל את עצמי, היא רק בגלל שאני לא מסתכל על עצמי בצורה נכונה ואמיתית חייתי בחלל ריק מבלי לדעת שהמציאות הייתה שקופה מול עיניי אך זה האמת כי ציפיתי מעצמי המון דברים, ציפיתי למלא את החלל אשר התרוקן לו מגינון עצמי מיותר ומאושר אשר לא הגיע לי, הייתי השד בדמות בן אנוש רגיל. הוא הביט בי בשאלה ורק נשקתי לראשי בעוד התכרבלנו במיטה, שאלתי הפתיעה אותו והוא מיד רומם את ראשו לכיוונה, מחכך בין אפנו ונושק לשפתיי בעדינות.
"כל עוד אתה איתי אני יותר ממאושר," תשובתו גרמה לי להרים גבה אך חיוך התפרס על פניי הקרירות, הבטתי בו לכמה שניות והנחתי נשיקה רטובה על שפתיו היבשות "בוא נלך לישון.." מילמל בעייפות, עולה עליי ומניח את ראשו על חזי שומע את פעימות ליבי המועצות הרגשתי בחיוכו כנגד גופי "אז ככה זה מרגיש," הוא לחש בקולו העמוק שכלל לא התאים למבנה גופו הרזה "אתה שייך לי ג'ון." גיחכתי מטון קולו התינוקי, הייתי רכושני כלפיי וזה רק דירבן אותי לחזק את החיבוק אשר הגן עליו מהעולם שבחוץ "ואתה שייך לי קים," הכרזתי והוא מיד הרים את ראשו, מניח את סנטרו באמצע חזי וחיוך מטופש אך חמוד מטפס על שפתיו הדקיקות והבשרניות אשר דימם טיפה. "אני אוהב אותך" שנינו אמרנו באותו הזמן וציחקקנו "קוק הגדול יוצא, קוקי" לחש בקול מעונג כאשר הרגיש באיברי הלבוש מהודק תחת חורו כיוון שלבשנו פיג'מות דקיקות "ממתי קוראים לו קוק?" גיחכתי אך לא יכלתי להסב את מבטי מהפנים המעונגות כאשר זז במעגלים, וגונח בקול ללא בושה כמו שאהבתי. עיניו נעצמו בחוזקה כאשר הגביר את הקצב, גנחתי יחד איתו היינו כמו הרמוניה מושלמת של מנגינה נעימה לאוזן "אתה אוהב איך שקוק הגדול חוקר אותך מבפנים, אה!" הרגשתי את הגמירה מכסה מהלבוש אשר לבשתי, וידעתי..ידעתי כי גניחותיו של הנער אשר הלב שלי פעם בשבילו, יגרום לי לגמור.
