מי לא מכיר ערפדים, יש בעולם מלא סיפורי ערפדים נכון, מספרים שם על כמה חמודים, טובים וחתיכי אש הערפדים, כמה שהם רגישים ואיך שהם יצילו אותך מכל צרה, אז זהו שלא.
לא ככה הערפדים החלו, כאשר "המציאו" את הערפדים הם נחשבו למפלצות.
יש כמה סיפורים שונים על ערפדים לפי הגברת הנחמדה ויקי
במיתולוגיה היוונית יש את האמפוזיה, ביתה של הקטה (אלת הקסם) שפיתתה גברים בשנתם ואז אכלה את לבם ובשרם, טעים נכון?
באירופה המזרחית נחשב הערפד לבעל שתי נשמות או שני לבבות. מכיוון שלב אחד או נשמה לעולם אינם מתים, נשאר הערפד בן אלמוות. באופן כללי, עד לספרות המודרנית נחשבו הערפדים האירופאים למפלצות מבחילות שהוקמו מגופותיהם של איכרים ושל פועלים מהמעמד הנמוך.
במיתולוגיה האצטקית, היה הסיווטטאו סוג של ערפד שנוצר כאשר בן אצילים נפטר בזמן לידתו.
במיתולוגיה האבוריג'ינית האוסטרלית, היארה-מה-יא-הו היה ערפד קטן ומרושע עם איברים מוצצי דם על אצבעותיו, והוא היה נוהג לארוב לקורבנותיו בעצי תאנה.
בפולקלור המלזי, הפננגלן היה ערפד שראשו יכול להיפרד מגופו, כשקרביו מיטלטלים מבסיס צווארו. הפונטיאנק הייתה ערפדית נקבה שמצצה את דמם של תינוקות שזה עתה נולדו, ולפעמים גם את דמם של ילדיהן הצעירים של אמהות הרות הקרבות ללידה השנייה או השלישית וכן הלאה.
בפולקלור הפיליפיני, המננגל הייתה ערפדית נקבה, אשר הייתה מסוגלת להפריד את חלק גופה העליון מגופה התחתון, ויכלה לעוף בעזרת כנפיים דמויות כנפי עטלף. היא מצצה את דם עובריה. ערפדית נוספת, האסוואנג, נחשבה לבעלת יופי מהמם ביום, ובלילה הפכה ליצור מבעית ומכוער עד להתפקע. היא חיה בבית, יכלה להינשא וללדת ילדים, והייתה אישה רגילה למראית עין בזמן היום.
בבולגריה, היה לערפד מראה מזוויע שכלל רק נחיר אחד, והוא ישן עם עינו השמאלית פקוחה ועם אגודליו שלובים זה בזה. הוא גם נחשב האחראי למגפות בקר.
באגדות במוראביה, נהגו הערפדים להשליך את תכריכיהם (המהווים את לבושם) ולתקוף את קורבנותיהם בעירום מלא. במקרה של ערפדית נקבה ויפה, היא ניצלה את היותה עירומה כדי שקורבנותיה יימשכו אליה מינית ואז יותקפו על ידה.
המסורת הרומאית בבלקן גרסה כי דווקא אבטיחים ודלעות, שהם למעשה פירות מאכל, עלולים להיהפך לערפדים בשרניים ולא אכילים (אין יחס מוכר במיתולוגיות השונות לאכילת גופותיהם של ערפדים או לאכילת איבריהם ובשרם).
באיים הקאריביים, ערפדים הידועים בשמותסוקויאנט בטרינידד וטובגו, אול' היג בג'מייקהולוגארו בגרנדה, מחופשים לאישה זקנה ביום, ובלילה הם משילים את עורם כדי להפוך למעין כדורי אש מעופפים ובעלי מראה מבחיל, התרים אחר דם. הם ידועים לשמצה בתור אובססיביים כפייתיים, וניתן להרחיקם על ידי פיזור מלח או אורזבמפתני דלתות, בצמתי דרכים ועל יד מיטות. הערפד אז היה חש מאולץ להרים כל גרגר וגרגר. ניתן היה להורגם על ידי מריחת מלח על גבי העור שהשילו. המלח היה שורף אותם למוות כשעטו מחדש את העור הרקוב טרם הזריחה.
בהודו, ובמיוחד במדינה הדרומית קרלה, ערפדיות הידועות בשם "יאקשיס", היו נשים יפהפיות שפיתו גברים באופן מיני על מנת להרוג או לאכול אותם. נאמר כי יאקשיס סולדות מחפצי ברזל, כמו גם מסמלים דתיים שונים, וניתן להורגן על ידי החדרת מסמר מברזל אל תוך ראשן. ניתן גם לכולאן בתוך עצים באמצעות חפצים מבורכים. הודו היא גם ביתו של הוטאלה, ערפד הרפאים אשר יכול לעזוב גופו הפונדקאי על מנת לאכול בשר בני אנוש.
לערפדים שמוצאם מברזיל היו כפות רגליים מכוסות קטיפה, כאמצעי למשיכה מינית שתגרום לקורבנות ליפול בידי הערפדים.
במיתולוגיה הסינית שאבו הערפדים את כוחם מן הירח, כך שככל שהירח היה מואר יותר - כך כוחם היה רב יותר.
ערפדים מקסיקנים היו קלים לזיהוי לפי הגולגולות חסרות הבשר שלהם שהובילו למראה מזוויע של פניהם.
תת זן הערפד מהרי הרוקי מצץ דם דרך אוזן קורבנו, בעזרת אפו המחודד שניקב את אוזני הקורבנות כדי שידממו, וכך יוכל למצוץ את הדם השותת מהן.
עמים סלבים (מאזורי רוסיה והבלקן) האמינו בערפדים, לפי סיפורים הערפד שותה דם, מפחד מכסף ואפשר להרוג אותו בכריתת ראשו ושרפת גופתו, הנחת ראשו בין רגליו או נעיצת יתד בראשו. כבר מתחיל יותר להתאים לערפד שמכירים היום אבל עדיין שונה.
ווואו, זה היה ארוך ועדיין לא הגענו להווה, מי שדילג אני מבינה אותו.
בתרבות המערבית הפופולרית, הערפדים מתוארים כיצורים שאינם מזדקנים, הניחנים בתבונה רבה וכוחות על-טבעיים מגוונים. לערפד הטיפוסי יש מגוון של תכונות הראויות לציון. ביניהן מצויים כוח עצום, חסינות מיוחדת מפני פגיעות גופניות הנגרמות באמצעים רגילים כגון פציעה קלה או דקירת סכין (אך יש יוצאי דופן מסוימים) והיכולת לשנות צורה ולהיעלם בתוך ענן גז דמוי ערפל, או להפוך לזאב גדול או לעטלף כאמצעי הסוואה. ערפדים מסוימים מסוגלים גם לשלוט במחשבותיהם של אחרים ולכפות עליהם להתנהג כמו שהם רוצים. בנוסף, יש לערפדים ניבים נשלפים ארוכים במיוחד, המשמשים אותם לנשיכת קורבנם. ולפי חלק מהמקורות בשעות היום הם ישנים בארונות קבורה כאילו הם מתים.
עכשיו אנחנו מדברים על ערפדים שאנחנו מכירים היום וזה מביא אותנו לסיפור הערפד הכי מפורסם בעולם
דרקולה, אז כן לפי ספרו של בראם סטוקר, הרוזן ולאד צפש היה ערפד. לא אכתוב עכשיו את הסיפור של דרקולה מפני שכבר יש כאן המון מילים אבל אם מישהו רוצה אני יכולה לעשות על זה פרק או שתקראו את הספר שלו בעצמכם.
אז יש מלא ספרים וסרטים על ערפדים, יש כאלו טובים, יש כאלו שפחות וגם בוואטפאד יש הרבה סיפורי ערפדים, בעיקר בגלל שהם חיות מאוד מגניבות
דעתי האישית על ערפדים: אז אני מתה על ערפדים, הספר פנטזיה הראשון שקראתי הוא דימדומים, אני יודעת... אבל הם עדיין יקרים לליבי. הם מלאים בכוחות מגניבים ויכולים לעשות הרבה דברים, מה שכן אני עדיין לא אוהבת את אדוארד
סליחה על העיקוב והיציאה בערב
YOU ARE READING
סיפורי מפלצות
Randomתמיד שמענו על המפלצות, אלו שמתחת למיטה או במיתולוגיות או בסיפורי אימה. אבל הגיע הזמן שנדע עוד על אותן מפלצות מפחידות מהסיפורים. אלו סיפורי מפלצות, יהיה פה מידע רב על מפלצות ממתולוגיות, סיפורי עם, דת, סיפורי אימה ובכללי על כל המפלצות
