התבונה העילאית

פרק 4

הרמתי את עיניי וקלטתי פנים זרות. 

זה היה בחור צעיר, גבוה ובעל תווי פנים עדינות. לא יכולתי שלא להביט לתוך עיניו, הן היו שקועות ובצבע ירוק-דבש. 

הוא בהחלט לא היה אחד מן התלמידים. הוא העביר את ידו על שיערו השטני המשוך וכחכח בגרונו. 

אה, הפתק. 

 "כן, תודה." נטלתי את הפתק מידו. 

החזקתי את דבריי ביד אחת ואת הפתק ביד השנייה, ותוך כדי ניסיתי לפתוח את המנעול. 

 "אפשר לעזור לך?" הוא עוד היה שם. 

לא עניתי, אבל הוא הושיט אליי את ידו ובלית ברירה מסרתי לו את התיק. 

כשסוף סוף הצלחתי לפתוח את המנעול, הוא הושיט לי את התיק בחזרה. הודיתי לו בניד ראש והמשכתי, כשהוא מאחוריי. עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי זה לא היה מנומס. אבל היי, עוד לא הסתגלתי. הוא בכל מקרה המשיך איתי. 

 "איתן. אני מורה חדש פה," אמר כשליווה אותי במעלה המדרגות. 

 "אמילי. מה אתה מלמד?"

 "אני מעביר שיעורי כינור בסדנת מוזיקה." 

לעזאזל, הקורס. שכחתי ממנו לגמרי. 

 "נחמד. אני אמורה להתחיל ללמוד שם היום," סיפרתי לו.

 "כן?" הוא נראה מופתע. "איזה קורס את מתכוונת ללמוד?" 

 "חשבתי על פסנתר," השבתי. 

 "פסנתר זה נחמד," אמר. "אבל כינור הרבה יותר, תאמיני לי." 

 "טוב," גיחכתי. "זה לא שאני יודעת לנגן על עוד משהו חוץ מכמה קלידים בפסנתר." 

 "כמה קלידים זה מספיק בהחלט," הוא צחק. "כדאי לך כינור." 

 "כן, אשקול את זה." בטח.

 עצרתי כשעברנו את כיתה 113, והוא המשיך ישר. הוא הסתובב לרגע, קרץ לי והמשיך בדרכו. 

 "אמילי?" איירין הופיעה מאחוריי עם ערימת ספרים, צוחקת. 

 "היי." אמרתי, "מה כל כך מצחיק?" 

 "אל תעשי את עצמך," היא המשיכה לצחוק. "הבחור ההוא עשה לך עיניים." 

 "מי, הוא?" הצבעתי לעבר פינת המסדרון, הוא היה שם לפני רגע.

 היא הנהנה נמרצות. בחיי, היא עשויה להיות כל-כך מוזרה לפעמים. מדברת הסכיזופרנית.  

"נו, באמת." 

 "ברצינות, את עיוורת!" 

 גלגלתי את עיניי. "קודם כל, לא היו עיניים, הוא רק קרץ. חוץ מזה, הוא מלמד פה כינור, מסתבר." 

 "אמילי, את מבינה מה זה אומר?" היא אמרה בהתלהבות. "מורה לכינור והתלמידה שלו? לעזאזל, זאת קלאסיקה!" 

ידעתי שאיירין פשוט מתה על השטויות האלו, אז לא אמרתי לה כלום. פשוט צחקתי.

 סיפרתי לה שאני בדיוק צריכה ללכת לאותה הסדנה שאימא שלי רשמה אותי אליה, ושאני אצטרך לבטל היום את הסרט. 

 "נקבע לפעם אחרת," היא אמרה. "מה שחשוב זה המורה החתיך ההוא. אין צורך להגיד לך מה את הולכת ללמוד, נכון?"

 "את האמת, חשבתי על-" 

 "כינור." היא קטעה אותי, "חשבת על כינור. אני הולכת." היא חיבקה אותי ופנתה לעבר גרם המדרגות.