האביס; מלחמה (MaleXMale)

|12| לונאם

היה קר ביום ההוא, שבו הקטור פגש את לונאם. עיצומו של החורף; כל כך הרבה שלג בחוץ, שהוא עטף את העולם החיצון בשמיכה לבנה צחורה ומהממת שגרמה לו לצמצם את עיניו. האחוזה הגדולה שלהם, הוא היה חייב לציין, הייתה מראה מושך לעין, והשלג לא גרע מהמהראה הייחודי שלה. טוב, הוא היה משוחד קלות: כילד, הכל נראה כל כך גדול ומופלא בעיניו, הוא לא יכל להכחיש. העיניים שלו בחנו את הכל בצורה מאוד מתפעלת ותוהה, אבל אט אט הוא כמובן התרגל. עם זאת, לעולם לא חדל להתפעל מהאחוזה הגדולה ורחבת הידיים, והקפיד לשוטט בה עם פרצוף קבוע של פליאה על פניו. כלומר, זה היה עד שכשהיה בן שש, אביו שם לב למנהג ושם בראש מענייניו את חיסולו של המנהג המדובר, יחד עם התמיכה הבלתי ניתנת להתעלמות של אמו. כמובן שהמבצע הקטן שלו עבד כמו שצריך, והותיר את האדון הצעיר קצת יותר אדיש ורשמי.

הקטור היה ילד מאוד... אה, 'גאה' הייתה מילה מצויינת כדי להכליל אותה תחתיו. השאיפות מאמו שדחפה אותו קדימה בין אם רצה או לא, הצורה בה אביו התנהג שגרמה לו להרגיש מיוחד ונבדל. עוד בהיותו בן שבע בלבד הוא כבר השתדל להתנהג כמבוגר לכל דבר. כמובן, בדיעבד היה מדובר בימי הביניים, הכל היה קצת אחרת. כיורש צעיר של אחוזה רחבת ידיים כמובן שהתנהג אחרת. הוא היה עטוף בבועה המחממת של הוריו, אם כי נדחף קדימה על ידי אביו, שדרש ממנו לא למעט.

בשנותיו המוקדמות, עם כל הקושי של היחס שלו, אביו היה האדם שהעריץ יותר מכל. הוא נשא אליו את עיניו, הסתכל עליו בפליאה, העריץ אותו.

אביו האדון היה צודק ונכון בכל סיטואציה.

בנוסף, הצורה בה אנשים התנהגו מסביב לאביו בנוסף גרמה לו גם כן לשאת אליו את אותן העיניים. הצורה בה התנהל באופן כללי הייתה מרשימה, מקצועית, על סף הגאונית, לדעתו. היו דברים בהתנהלות של אביו, שגם אם לא היה קרוב אליו לקח איתו לשנים הבאות, הרבה לאחר שמת.

ביום בו פגש את לונאם, ההתנהלות של ההורה הנערץ והמוערך שלו לא הייתה אחרת כלל. הם ישבו לצד שולחן ארוחת הערב, סועדים להם למול פיסות עסיסיות של בשר שהונחו על הצלחות המבריקות שלהם, עשויות המתכת. אביו מאז ומתמיד היה מאוד מנומס, והוא נטה להשתמש בצורה חלקה וגברית - מאחר שיכל לעשות כל דבר בצורה גברית, זאת הייתה תכונה נערצת ומופלאה שלו - באמצעים מינימליים כמו כלי האוכל שניצבו למולו. כן, הקטור תמיד הכיר אותו כמי שהוציא הרבה מהמועט. הוא עקב אחריו בעיניים גדולות ומעריצות, כהרגלו, וסעד במקביל. הוא קיבל את הרושם שאביו אהב את תשומת הלב הילדותית שלו אי שם במעמקי המודע שלו, והוא ידע שזאת הייתה הסיבה המרכזית שהוא לא פקד עליו להוריד ממנו את עיניו.

אמו ואחותו, כהרגלן, היו שם גם כן. הן ישבו בקצהו ההפוך של השולחן מהם, גם אם הוא לא היה רחב ידיים עד כדי כך, היה ביניהם מרווח לא קטן. נשים, כמובן, היו במעמד נמוך יותר משלו. הקטור אמנם היה מחובר אליהן, אך תמיד ידע שהיה מסוגל ליותר מהן, שהיו בפניו יותר אפשרויות, דרישות גדולות יותר, שהיה עתיד לעשות יותר... לא, לא היה ספק בליבו בעניין. עם זאת, לעיתים היה מתפלא מהדמיון ביניהם. הוא היה דומה יותר לאמו מאשר לאביו. שערו של אביו היה מסולסל ופרוע וזה של אמא היה רך ועדין, כמו ששלו היה. העור שלו היה בגוון קצת יותר בהיר כשל אמו, מאחר שאביו יצא כל הזמן מהבית במסעותיו הארוכים, בניגוד אליהם.