מיומנה של לוחמת

רגע של חולשה

האמת,
האמת היא,
לטבוע בתוך עצמך זה קשה.

לפעמים עולה לנשום אוויר,
כמו בשניה שבין כדור לכדור
במטווח.

קשה הדבר,
האמת,
לחיות בעולם שבו אין כזה דבר.
אף אחד לא ידע,
החיים הם מין טלנובלה
ואני,
החיה בסרט,
סרט רע, מצחיק ועצוב-
הסרט שלי.

והביקורות?
תלוי ביום.
בדרך כלל לא משהו..
אז איך זה,
שכולם מבקשים את חברתך,
אתה כזה אהוב,
אבל מרגיש כל כך לא נאהב.

הערכה עצמית,
אתה המבקר הראשי,
ובעיניך הסרט-
הוא נכשל מהתחלה.
והנשק שאתה מחזיק ביד,
הולך איתו על א,
זוהי גאוותך.

ואתה מטפח אותה,
מנקה ושם שמן.
שחס וחלילה,
לא יחשבו כי אינך לוחם.

חייל,
זהו סמל סטטוס שכזה.
זהו עוד פרק בסרט.
וחברי-
דעותיהם מפחידות אותך יותר מכל ערבי במחסום,
או סכין חדה.
בשבילם תחטוף כדור
אבל האם יעצרו כדור גם בשבילך?

אחוות לוחמים,
החיוך הזהה,
עמידה בשמש עם הווסט,
והעייפות
למה כל כך קשה לי
להאמין
בחברי?