זה היה ריאן, ״ממש הבהלת אותי.״ נעצתי מבט ישירות.
״עקבת אחריי?״ ממשיכה לנעוץ בו את אותו המבט, במטרה לראות היסוס כלשהו. אבל כלום הוא נועץ בי חזרה את אותו המבט. מסתכלים אחד על השני ומנסים להבין מי יפרוש ראשון.
אם לא הייתי ממהרת הביתה הייתי ממשיכה זאת, אך אני עייפה ואחרי יום ארוך.
ניתקתי את מבטי והתחלתי ללכת במהירות שהוא אחריי, ״חכי רגע אמנדה, חכי רגע.״ הוא צועק
המשכתי ללכת ממנו מתעלמת מקריאותיו שחוזרות אליהן שוב ושוב.
בסוף הוא הצליח להשיג אותי, ושינה את קבצו לשלי.
״למה לא חיכית, קראתי לך כמה וכמה פעמים.״ הוא נוזף בי תוך כדי שהוא מתנשף מהריצה.
״אני יודעת לא הייתה לי שום כוונה.״ חייכתי אליו חיוך ציני והמשכתי בדרכי.
״אין לנו על מה לדבר ריאן, תשחרר אותי.״ טוני עלה קצת.
״תני לי ללוות אותך לפחות, זה המעט שאת יכולה לתת לי.״ הוא אומר בשקט.
את כל הדרך הלכנו בשתיקה נעימה, היא לא הייתה מעיקה או מביכה. שנינו הרגשנו שהיינו צריכים אותה. השמש כבר שקעה והירח ליווה אותנו. כל אחד מאיתנו הלך בשקט שלו, שוקע במחשבות עד שהגענו לדלת ביתי.
״אז פה אנחנו נפרדים, תודה על הליווי״ חייכתי לעברו חיוך קטן. זה לא היה מובן מאליו, הרצון שלו ללוות אותי אחרי שהייתי גסת רוח.
״אין בעד מה.״ הוא חייך אליי.
תוך כדי שאני מתקדמת לדלת כניסה, מבטו עוקב אחריי בודק שאכנס לביתי בטוחה.
בכניסה אף אחד לא חיכה, הבית היה כבר חשוך.
כולם היו בחדריהם בשינה עמוקה. המשכתי בשקט לעבר חדר השינה בלי שאף אחד ישמע.
לא היה לי כוחות לתלונות מגונתן או מהוריי על השעה המאוחרת, ועל זה שלא התקשרתי.
הנחתי את הכל על הרצפה ורצתי למקלחת, אחרי היום הארוך הזה לא תשיג לי מקלחת חמה ונעימה.
הורדתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת החמה, המים היו בדיוק בטמפרטורה הנכונה. חום עטף את כולי, נהנתי מהמוזיקה השקטה שנוגנה מהטלפון ומהאדים החמים.
העברתי את הזמן בשקט במקלחת עד שהמים נהיו קרים.
לקחתי מגבת מהמדף וניגבתי את כולי, המשכתי את ארגוני במקלחת, סירקתי את שיערי, מסתכלת על עצמי במראה.
אהבתי את גופי, הייתי בכושר הייתי מרבה לצאת לריצות כל בוקר לפני שעברנו.
לאחר שסיימתי לסרק אותו קלעתי לצמה, והמשכתי למיטתי. אני כל כך תשושה מהיום הזה שלא תזיק לי שינה טובה.
על מיטתי הונח וורד אדום עם פתק ״כבר מתגעגע.. -מ״
אותו אדם שולח לי אותם פתקים שוב ושוב, כל החיים שלי לא הכרתי בחור ששמו מתחיל במ.
החזקתי את הוורד קרוב אליי, והרחתי אותו.
הוא יודע שאני אוהבת ורדים, הוא מכיר אותי, הוא בוחן אותי.
הוא משחק משחק, ואני צריכה לגלות מה הוא.
אני לא הולכת ליפול בזה.
הנחתי את הוורד על השידה וזרקתי את הפתק, ורד כזה יפה חבל שילך לפח.
נכנסתי למיטה ועצמתי את העיניים מנסה להרפות את גופי ולהיכנס לשינה, אך המחשבות חזקות מדי והשינה רחוקה מלהתקרב.
את כל הלילה העברתי בהסתובבות מצד לצד, לא הצלחתי להירדם שנייה. קמתי ממיטתי כמו זומבי, בדרך למקלחת להתרענן להוריד מגופי את העייפות הקשה.
אחרי מקלחת טובה ומרעננת לבשתי טייץ וחולצה קצרה, ויצאתי לסניף סטארבקס הראשון שאפגוש בדרכי לבית ספר.
מרחוק זיהיתי את הסניף, רצתי קלות לסניף, אני חייבת את הקפה שלי.
בהיותי בסניף הבחירה הייתה כל כך קשה, יש כל כך הרבה אפשרויות. לבסוף בחרתי באייס קפה קרמל. אחד האהובים עליי והתיישבתי בחוץ. נהנתי מהמשקה שלי בכיף, מתענגת על כל רגע.
לאחר כמה זמן ריאן התיישב לידי כוס חמה הייתה בידו, לוגם באיטיות כל כמה שניות. בשקט ישבנו אחד מול השני, נהנים מהשקט של אחד השני.
נעצתי בו את מבטי, מנסה להבין מה מתחולל בראשו המסתורי. מהרגע הראשון שנפגשנו הרגשתי שמשהו לא בסדר.
למה אליי הוא נצמד לעורף כל הזמן.
״אני יכולה לעזור לך במשהו?״ פניתי אליו ישירות.
״כן תצאי איתי לדייט.״ הוא מנחית את זה ישר.
״מה?!״ צעקתי בלי לשים לב.
