הגעתי לשער הגדול של בית הספר, התחלה חדשה אנשים חדשים.
הכל מאחוריי, אפילו ברנדון גם אותו השארתי מאחור.
לפי המערכת שלי השיעור הראשון הוא ספורט, בדרכי לאולם ראיתי כמה קבוצות שונות של אנשים כולם חייכו אליי.
עיירה קטנה כולם מכירים את כולם.
נערה חייכנית ניגשה אליי, שיערה היה בלונדיני שופע עיניה ירוקות וחיוך ענקי מתוח על פניה. ״היי אני גוליה״ היא פונה אליי.
״היי אני אמנדה״ הושטתי עליה את ידי ובמקום זאת קיבלתי חיבוק מוחץ.
היא לקחה מידי שאר את הטופס ובחנה את המקצועות
״יש אנחנו ביחד״ היא קפצה בהתלהבות. תופסת בידי ולוקחת אותי איתה.
בזמן שאנחנו הולכות היא מציגה בפניי את כל הבית ספר.
״משמאל הלוקרים של השכבה שלנו, מה מספר הלוקר שלך?״
״126״ אני מודיעה לה.
אנחנו נעמדות מול הלוקר החדש שלי, מונחים שם בגדי ספורט ציוד ספרים וכל מה שאני צריכה ללימודים בעצם.
״החלטת כבר באיזה פעילות להירשם?״ גוליה שואלת
״האמת שאני מתלבטת בין ספורט לנבחרת המועדדות, בבית ספר הקודם שלי הייתי שחקנית כדור עף די מוצלחת.״ אנחה יוצאת מפי.
התקופה שבה אני וברנדון הכרנו היה במשחקי הכדור עף, היינו מתאמנים ביחד אחר הצהריים כל יום כמעט. אני מתגעגעת לתקופה הזאת, שהיינו חסרי דאגות והכל היה בסדר. שהאהבה הייתה חזקה, ולא היו סודות.
"אמנדה הכל בסדר?" גוליה פונה לעברי, מנפנפת את ידה בפרצופי.
"כן כמובן, ריחפתי קצת במחשבות שלי" סומק עולה ללחיי, כבר על היום הראשון אני מביכה את עצמי.
"בואי נלך לשיעור לפני שנאחר" גוליה קוראת לעברי בזמן שהיא ממשיכה במסדרון.
וכמובן שאני אחריה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לאחר ביום הראשון. האולם ספורט היה הומה נערים ונערות, בקבוצות כולם היו עם החברים שלהם ואני לבד.
גוליה הלכה לעבר קבוצה של אנשים, הם היו שלושה בחורות ושני בחורים. הם נראו מהקבוצות האלה של הילדים הטובים שאמא בבית גאה בהם. "אמנדה" שמעתי צעקה מרחוק, זאת הייתה גוליה שנופפה לי להצטרף אליהם. הלכתי לשם באיטיות, מודעת לתחקורים והמבטים שאני הולכת לקבל.
אמנדה תפסה בידי שהגעתי ישר, והציגה אותי. "חברה תכירו זאת אמנדה, היא חדשה פה" "אמנדה תכירי אלו ויליאם גייסון ליאה קלואי ודניאל" אמנדה מציגה כל אחד מהם. הבנות קיבלו אותי ישר בחיבוק מוחץ והבנים לחצו לי את היד. הרגשתי כל כך לא קשורה, נכנסתי למעגל הפרטי שלהם.
"מאיפה הגעת? ויליאם שאל אותי וחייך אליי, ישר הבנתי שאני והוא נתחבר הוא היה טיפוס שקט עדין זיהיתי את זה בו ישר. הוא כל כך לא קשור לחבורה הזאת, כולם כל כך רועשים והוא שקט.
"הגעתי מקליפורניה, אבי קיבל הצעה חשובה ועברנו איתו" לחשתי מובכת מכל המבטים שמסתכלים אליי. כל כך הרבה עיניים בהו בי. חייכתי אליהם חזרה וכולם התעסקו בעיניינים שלהם. התקדמתי לעבר הספסלים ויליאם לצידי, "ישלי שאלה" פניתי אליו הוא פשוט חייך אליי וחיכה שאמשיך. "לא משנה" הורדתי את ראשי מובכת בכלל שפניתי אליו. הרגשתי יד חזקה על כתפי עוצרת אותי, ראשי הופנה לאחור זה היה הבחור מאתמול הוא לבש גקט עור ומשקפי שמש היו על פניו. הוא חייך אליי והלך.
"מה זה היה?" השאלה הופנתה אליי מויליאם, " את מכירה אותו?" עוד שאלה "אמנדה, הוא פגע בך?"
"אין לי מושג מי זה" אני מודה, "התנגשתי בו אתמול בדרך לפארק וזהו, שכחת שאני חדשה?" הסתכלתי עליו מבועתת. "עשיתי משהו לא בסדר?" הסתכלתי עליו חוששת מתשובתו. "אל תתקרבי אליו, קוראים לו ריאן והוא לא הבחור שאת רוצה להימצא בחברתו, בסדר?" ויליאם מחייך אליי ומניח את ידו על כתפי כתמיכה.
הנהנתי אליו והמשכנו אל השאר, הם מסתכלים עלינו מבטים תוהים על כל אחד מהם. כולם פה מכירים אותו? מה כבר מסוכן בו? אני רק יודעת שאת התשובה הזאת אני לא אקבל מאף אחד מהם. חייכתי אליהם שהכל בסדר, פחות שאלות יותר טוב, אני עייפה מזה. התחקורים הבלתי פוסקים של כולם לגביי, המבטים הננעצים בי לכל עבר. אף פעם לא ראו נערה חדשה פה?
יום הלימודים נגמר מהר, גונתן חיכה לי בכניסה לבית ספר. רצתי אליו ישר ידיו היו פתוחות לרווחה וישר שהגעתי אליו קיבלתי חיבוק חם. "איך היה היום הראשון? הוא שואל תוך כדי שהוא ממשיך לחבק אותי, כל כך הרבה מבטים תוהים ננעצים בנו.
"היה בסדר אתה יודע, כמו כל יום רגיל. הכרתי חבורה של אנשים וזהו." חייכתי אליו מצמידה את ראשי לחזהו.
בין כל האנשים זיהיתי את ריאן, מסתכל לעברינו. מבטינו הצטלבו ישר הפנתי את ראשי. התנתקתי מהחיבוק החם של גונתן ונכנסתי לאוטו. "לאן נלך?" הדבר הראשון ששאלתי ישר שנכנסנו לרכב "אני כל כך רעבה" זעפתי לעברו. "אני אוריד אותך בחנות תקני משהו אני אחכה לך באוטו בסדר? אני פשוט ממהר" גונתן מחייך אליי את החיוך הפייסני שלו. זה חיוך שאף בחורה לא עומדת בו אפילו אחותו הקטנה.
הנסיעה עברה מהר, העיירה הזאת קטנה מדי. הכל פה קרוב אחד לשני. נכנסתי לסופר שעגלה לצידי התחלתי להכניס מצרכים שאוכל לבשל איתם. הרגשתי מישהו מאחוריי הסתובבתי לראות מי זה והתנגשתי בחזה רחב. זה היה ריאן, הסתכלתי עליו מלמעלה. הייתי כל כך קטנה לידו, הוא כל כך גבוה ואני נראת גמדה לידו. הוא מסתכל ישירות לתוך עיניי ניסיתי ללכת אחורה, אך נתקתעי בעגלה. אני חסומה, הוא חייך אליי ושתי גומות התגלו להן. "אני יכולה לעזור לך במשהו?" פניתי אליו, הוא פשוט המשיך להסתכל עליי. ואחרי כמה שניות הלך, מה עובר עליו, המבטים ממקודם בשער, ההתנגשות עכשיו זה מרגיש שהוא עוקב אחריי. הוא עוקב אחריי? אין סיכוי גיחכתי לעצמי.
