״אני ואתה לדייט? מה מה, אין סיכוי שבעולם״ הסתכלתי עליו בהלם. אני לא מאמינה בכלל שהוא הציע לי לצאת איתו.
״זאת בדיחה נכון?״ מסתכלת עליו צוחקת מעצבנות על הסיטואציה שבה אני נמצאת. אני שואלת אותו שוב ״אתה צוחק עליי?״ ״תענה לי כבר.״ צחוק קטן יוצא מפיו. כל הסיטואציה הזאת מצחיקה אותו.
״תהיי מוכנה בשבת בשבע, אנחנו יוצאים.״ ומשם הוא פשוט הלך. לא נתן לי שנייה אחת אפילו להגיב.
המשכתי ישר לביתי, בהלם מכל הסיטואציה עכשיו. ריאן הציע לי לצאת איתו. עוד פחות משעתיים שבע, הוא לא יודע איפה אני גרה בכלל ואין לי אפילו את הטלפון שלו. מה אני עושה חשבתי לעצמי. הסתבכתי עם הבחור הלא נכון.
השעה שלא חיכיתי לה הגיעה, נשמעו דפיקות מהקומה למטה, ולחשושים. ״אמנדה בואי מישהו מחכה לך פה.״ אחי גונתן קרא לי. אוי לי אוי לי, הם לא היו אמורים להיפגש במיוחד לא עכשיו.
ירדתי במדרגות, מנסה להימנע כמה שיותר מהרגע שמבטנו יפגשו. לבשתי על גופי חולצת בורדו וחצאית כסופה. התאפרתי קלות. טיפה מייקאפ סומק ומסקרה. לא רציתי להשקיע יותר מדי. אחרי שירדתי בגרם מדרגות ריאן ישר קלט אותי, חיוך רחב נפרש על שפתיו. הוא מחייך ככה בגללי? אני לא מבינה תבחור. ״שלום לך אמנדה.״ חיוך מסתורי על פניו. חיוך המבשר רעות בעיקר. תחושה רעה עברה בגופי.
תפסתי בידו והתקדמתי ישר לדלת ביתי, כמה שיותר מהר לצאת מפה יקל על המצב. באתי לפתוח את הדלת והתנגשתי במישהו. הוא היה מוכר לי נורא, הסתכלנו אחד על השני, הוא הכיר אותי. המבט שלו אמר הכל, אבל אני לא זוכרת מאיפה.
אני מתחילה להיות פרנואידית מאז אותו פתק.
״אמנדה תכירי זה חבר שלי תומאס מקרטן, תומאס תכיר זאת אחותי אמנדה.״ גונתן ישר ניסה להקל על האווירה המתוחה והכיר בינינו. הנהנתי לעברו וברחתי ישר מביתי, ואחריי ריאן לא מבין בכלל מה קורה. כל הסיטואציה הזאת מוזרה, אני הולכת לזרום עד סוף הערב.
כל הדרך הלכנו אחד ליד השני, נהנים מהאוויר והשתיקה הטובה. ריאן לקח אותי לדיינר קטן ונעים. אווירה טובה וביתית היה בו. האישה בדלפק הנוטה לגיל ה50 רצה אלינו בשמחה שזיהית את ריאן, חיבקה ונישקה קלות על לחייו. אפשר היה להרגיש עד כמה הם היו קרובים. היא לקחה אותנו לשולחן הכי טוב לדעתה. הוא היה ממוקם בסוף המסעדה פינתי ואינטימי, היה לנו את הפרטיות שלנו ואווירה טובה.
הראשון בינינו שהתחיל את השיחה היה ריאן, ״אני אישית ממליץ נורא על ההמבורגרים פה, הם הכי טובים שאכלתי.״ חיוכו והתרגשותו מהתפריט הורגשו.
״אני זורמת איתך.״ חייכתי אליו, הערב עובר יותר טוב משציפיתי.
מלצרית באה לקראתנו, לקחת את ההזמנות. ישר שהיא הגיעה לשולחן היא קפצה בהתרגשות וחיבקה את ריאן. צביטה קטנה בתוכי הורגשה, זה הפריע לי ואני לא יודעת למה. משהו בתוכי רוצה את ריאן לעצמו בלבד. ואני מתחילה להבין את זה.
״ריאן לא האמנתי לסיליה שאתה פה.״ היא צעקה בהתרגשות וממשיכה לחבק אותו. אפשר היה לראות שריאן מובח מהסיטואציה ממש. וניסה להעביר את הנושא ישר בלהתחיל להזמין. ״נשמח לקחת שני המבורגרים עם ציפס וקולה״ הוא מחייך לעברה ישר. משהו בין המבטים שלהם אומר לי שהיה משהו מעבר למה שזה נראה. היא ישר כותבת ורצה לעבר המטבח.
״זאת הייתה ליילה, חברה מהעבר. גדלנו ביחד.״ הוא אומר בשקט נראה שהיא העלתה בו מחשבות על העבר והוא כבר לא פה. אם זה כל כך מטריד אותו למה באנו. ״אם אתה רוצה נוכל ללכת למקום אחר.״ ההצעה הראשונה שעלתה לי. ריאן חייך לעברי שמח מהצעתי וההבנה אבל מניד בראשו. ״ אני בסדר, אולי תספרי לי למה עברת לפה דווקא עכשיו?״ העברת נושא הייתה דבר קלאסי למישהו שמסתיר חורים מהעבר שלו, בדיוק כמוני.
״עבודה של ההורים אבא קיבל הצעה חדשה. לא משהו מיוחד. מה איתך? גרת פה כל החיים?״ ישר העברתי את הנושא אסור שהוא יחטט יותר מדי על המעבר שלנו?
״המשפחה שלי החליטה לפנות לכיוונים שונים. אנחנו גרים פה כרגע.״
מוזר למה הוא מתכוון שהוא אומר את זה.
