כל כך הרבה מחשבות עברו בי, באותו רגע האם זה ריאן או האדם שאני כל כך מנסה להסתיר מחיי.
אני מפחדת מהמשמעות העומדת מאחורי המשפט הזה.
אני מפחדת מהגורל שיפתיע ואם מה שיקח אותו.
אני מפחדת מכל כך הרבה דברים, איבדתי הכל באותה שנה, את מי שהייתי את החברים שלי את הזהות שלי.
אמא ואבא ביקשו ממני לא לספר לאף אחד מה קרה באותו לילה, ואני הבטחתי לעצמי שלא משנה מה שום מילה תצא מפי.
קימטתי את הדף והעפתי לעבר הפח, אף אחד לא שרד באותו לילה, כך שאין לי מה לחשוש.
הרחקתי את כל המחשבות ונכנסתי למיטה לפוך הנעים והקריר וחיבקתי אותו. אחרי יום ארוך כזה אין כמו לסיים אותו במיטה הנעימה והמקום הבטוח שלי.
השלב הכי קשה ביום הוא הבוקר, החלק של לפתוח את העיניים ולקום מהמיטה, מהמקום הבטוח והרצון להתכרבל בשמיכה ולהנות בשקט שלי. אך ההפך מצפה לי היום, ישלי בית ספר להגיע אליו וחיים להמשיך.
הבטחתי לאמא ואבא אחרי אותו יום שאני לא אחזור על טעויות העבר, ושאני אקח את עצמי בידיים וככה זה הולך להיות
לא חוזרים על העבר.
הרגע שאני הכי אוהבת בבוקר אחרי שאני מצליחה לצאת מהמיטה. זה הכוס קפה שמחכה לי בדלפק במטבח.
שמחממת אותי מבפנים ונותנת לי תחושת סיפוק וכוחות לאותו יום.
אני לא רואה את עצמי מתחילה את היום בלי כוס קפה, גונתן חווה את זה פעם אחת. מאז הוא יודע שאסור להתקרב אליי עד אותו רגע.
אני מתגעגעת לתקופה שבה הכל היה פשוט, שאני וגונתן היינו קרובים לפני שהכל קרה. הרגעים אחרי בית ספר שהיינו יושבים מול הטלוויזיה רואים משפחה מודרנית וצוחקים.
רגעים טובים בלי יותר מדי דאגות, לחזור להיות אותה ילדה בגיל ההתבגרות.
דמעה קטנה ירדה, ישר ניגבתי אותה. אני לא צריכה להזכר במה שקרה. אני לא צריכה לחשוש יותר זאת ההתחלה החדשה שלי ואני לא אתן לזה לשבור אותי שוב.
לקחתי את תיקי ויצאתי לכיוון הבית ספר, אוזניות היו מחוברות אליי והאזנתי לשיר never let me go - florence and the machine השיר שלנו, מה שחיבר אותנו, החזיק אותנו. זה היה השיר שלנו. אני לעולם לא אוכל לשחרר אותו, להרפות. זה תמיד יהיה חלק קטן בי, במי שאני בזהות שלי.
השיעורים בבית ספר עברו רגיל, לא נתקלתי פעם אחת אפילו בריאן. היו לנו כמה שיעורים ביחד, והוא לא הגיע לאף אחד מהם. שיעור אמנות הוא בעצם השיעור האחרון שלנו להיום, המורה נתנה לנו פרויקט בחוץ מתחלקים לקבוצות ומחפשים פינה בחוץ ושואבים ממנה השראה.
לפני שהספקתי לבחור מישהו להצטרף אליו נטליה רצה לעברי תפסה בידי והחליטה שאנחנו ביחד. היא מהטיפוסים המלאי אנרגיות. בתקופה הקצרה שאני פה לא יצא לי לראות אותה שמחה ככה.
תזכרי אמנדה זאת ההזדמנות שלך להתחבר מחדש.
חייכתי אליה והצטרפתי אליה, ״לאן את רוצה ללכת?״ פניתי אליה. ״בואי בחוץ יש פינה שאני ממש אוהבת נלך אליה״ היא אמרה בהתלהבות והתחילה לרוץ תוך כדי שהיא תופסת בידי.
נגררתי אחריה ונגלה מולי ספסל מתחת לעץ שבשיא פריחתו, ודשא ירוק מרהיב. מראה שלא ציפיתי לראות בכלל. ״וואו, זה מדהים״ הסתכלתי עליה בהלם.
״והקטע הכי טוב שאף אחד לא בא לפה.״ היא אומרת בהתלהבות. ״איך מה למה?״ אני תוהה לעצמי.
המקום הזה כל כך יפה ושליו, איך אפשר לפספס אותו.
נטליה תפסה בידי והתיישבנו על הדשא, הברשתי את ידי והמגע היה כל כך נעים וממכר. אני יכולה לשבת פה שעות ולאאבד במחשבות.
אני מודה לה על אותו רגע שהיא לקחה אותי איתה, ושיתפה אותי במקום שלה. אני רשמית חושבת שזאת תחילתה של חברות מופלאה.
כל אחת הייתה שקועה במחשבות שלה עם קנבס ועפרונות ושאבה רעיונות מהאווירה והשקט הנעים.
לאחר שעה נאצלנו לחזור לכיתה, מיס רוברט חיכתה לנו בכניסה כדי לאסוף את החומרים ולשחרר אותנו. לאחר שהחזרנו לה הכל. אני ונטליה התקדמנו ליציאה. ״תודה שלקחת אותי למקום המופלא שלך״ המשכנו ללכת.
היא ישר באה לעברי וחיבקה אותי חזק ולאחר שנייה תפסה בידיי. ״מעכשיו אנחנו החברות הכי טובות וזה המקום שלנו״ היא אמרה בהתרגשות. חייכתי אליה בחזרה והנהנתי. אני חושבת שלראשונה הכרתי מישהי שבאמת תעשה לי רק טוב בחיים. חיבקתי אותה חזרה והודתי לה בשקט.
היא קיבלה אותי אליה בלי לדעת מי אני,ומי הייתי ועל זה אני מעריכה אותה יותר מהכל.
״ישלי שאלה, את יודעת מי זה ריאן?״ פלטתי ישר בלי לחשוב יותר מדי.
״האמת שלא הוא הגיע ביום שאת הגעת.״ היא הסתכלה לעברי בפרצוף בוחן.
״למה?״ היא חייכה אליי חיוך ערמומי.
