משחק המלכים

הקדמה

יש אגדות שכמעט אף אחד לא מכיר.
אגדות על מלחמות, יותר מפוארות מכל מלחמה שתוכלו להעלות על דעתכם.
אגדות שקרו אלפי שנים לפני שנולדתם וימשיכו גם אלפי שנים לאחר לכתכם.

באי קטן ובודד ישנן שתי קבוצות שהתקיימו בו שנים רבות בעוינות בלתי פוסקת. הקבוצה שחבריה כהי עור התמקמה ביער רחב הידיים שבחלק הצפוני של האי, ואילו הקבוצה המאופיינת בעור בהיר התיישבה בחוף הצח שמדרום. תושבי האי הגדירו את הקבוצות כ״הממלכה השחורה״ ו״הממלכה הלבנה״.
הם שרדו יותר קרבות ומלחמות מכל מצביא אי פעם.
גיבורי מלחמה הוללו בממלכתם באמצעות שירים, אגדות עם ויצירות אומנות. האחדות הלאומית יצרה מצב בו רבים מאזרחי כל ממלכה רצו להגן עליה בכל מחיר, גם אם יאלצו לשים את חייהם מנגד. החיילים האיכותיים ביותר זכו לשבחים ויראת כבוד, ותפקודם במלחמה נזכר שנים רבות לאחר מותם.
המלכים נהרגו במלחמות והתחלפו לעיתים קרובות עד שעלה בקרב הממלכה השחורה מלך ראוי ופיקח בשם מגנוס. בתקופת שלטונו ניצח בקרבות רבים מספור ואף במספר לא מבוטל של מלחמות. הוא הוכרז בתור המלך הכי מוצלח מאז המלך גאריק האגדי, הכובש יוצא הדופן מהממלכה הלבנה. זאת עד שכנגדו הוכתר מלך חכם בשם יוהנס, שהיווה יריב שקול למלך מגנוס. אז החלה מלחמה עקובה מדם, מהמרשימות, הגדולות והנוראיות ביותר בכל הזמנים.

פי, חיילת פשוטה מן השורה בממלכה השחורה, ניסתה להתקבל ליחידות הלוחמה העילית של הזוג המלכותי אין ספור פעמים. היא עבדה קשה על מנת לממש את כל הפוטנציאל שלה כלוחמת והייתה נחושה להגיע לקצה גבול היכולת, אולם יכולותיה כלוחמת היו... מוגבלות, בלשון המעטה.
פי תמיד הייתה נמוכה, רזה, חלשה פיזית, איטית להחריד, קלעית מזעזעת, וכל פעם שהיא ניסתה לעלות על אחד מסוסי המלחמה הוא נעמד על רגליו האחוריות והעיף אותה ממנו בצהלה עצבנית. על אף סיכויה האפסיים לכל היותר להצטרף לשורה המובחרת של לוחמי יחידות העילית, העקשנות של פי חדורת המטרה מנעה ממנה לוותר, וגברה אף על התסכול המתמיד. בקרב הממלכה השחורה כולה יצא לה שם של חלשה וטיפשה, וכל פעם שהיא הגיעה אל המבחנים העונתיים ליחידות העילית היא זכתה למספר מבטים צדדיים. רבים שאלו את עצמם אם היא אותה אחת מהשמועות, וברגע שהחזיקה חרב או פגיון נוכחו לגלות כי הם צדקו בהשערתם. בכל אחד ואחד מהמבחנים ליחידות העילית פי נכשלה נחרצות, כבר בגיל עשרים היה לה אוסף נרחב של כישלונות מפוארים.

השמועות על פי עברו מפה לאוזן עד המלך מגנוס. המלך דווקא העריך את ניסיונותיה יוצאי הדופן של פי ודאג להציב אותה לצד הגבול כדי שתרגיש משמעותית וחשובה להגנת המלך. אולם, חרף רצונו הטוב של המלך ומיטב מאמציו, פי הרגישה לא נחוצה. ברגעי הקרב אויביה התמקדו באיומים המהותיים, בחברי יחידות העילית האימתניים שלצידה. כשניסתה לפגוע באויב בעצמה הוא צחק עליה באכזריות והעיף אותה לצידי הדרך בקלילות שאין כמותה. לא הושקע המאמץ הבסיסי בלהרוג אותה, היא פשוט לא הייתה שווה את הזמן והמאמץ. אף אחד לא התייחס אליה כאיום, או אפילו כמטרד, אלא כמקור מוצלח לשעשוע.

פי ראתה זאת כעלבון גדול, ושנאה את חזיתה הכושלת בהטלת אימה בקרב האויב, אך המלך מגנוס היה נבון מספיק בשביל להבין שזהו היתרון הייחודי והגדול ביותר של פי. הוא שמר אותה לרגע מיוחד, לקרב החשוב מכולם, הצעד האחרון בדרך לניצחון סופי במלחמה.

אם שאלתם את עצמכם למה בחרתי לספר לכם דווקא את סיפור המלחמה יוצאת הדופן הזו, הנה לכם התשובה; הרגע המיוחד הגיע. הקרב האדיר שקרה אז וסגר את המלחמה של אותה תקופה הוא אחד מן הקרבות המפורסמים ביותר בקרב יושבי האי ויודעי ענייניהם.