משחק המלכים

מציעה

בי התבוננה בשני החיילים הקפואים שלפניה והמתינה לתגובתם. הם פשוט בהו בה, מוכי הלם מהחדשות.
״היא בכלל יכולה למות?״ השתוממה פי בעיניים פעורות. עיניה במילא גדולות במיוחד, כך שכשפערה אותן שיוותה פן משעשע לפניה. צמרמורת עברה בגופה כשדמיינה את מות המלכה. את חרבו המבריקה של חייל מהממלכה הלבנה, הלבוש בדימונה בשיריון בהיר המנצנץ בשמש, מפלחת את שריונה של המלכה וגוזלת את חייה. היא דמיינה את המלכה מאבדת כל שביב חיים וקורסת על האדמה, ולבסוף את החיוך המרוצה של החייל מהממלכה הלבנה. חרה לפי הכבוד שיזכה לו על הריגת מלכתה הדגולה, על לקיחת הלוחמת המוכשרת מכל מעריציה ועל השארת הממלכה השחורה חסרת תקווה ואמונה. היא הבינה שללוחמי העתיד לא תהיה מטרה נושמת וחיה כמו שהייתה לה עצמה שתדרבן אותם לעבוד קשה כדי להגיע אפילו למחצית מיכולות המלכה.
עד אז היא חשבה שיכולות הלחימה של המלכה נמצאות שלב אחד בלבד מתחת לאלו של האלים עצמם. היא בכנות האמינה באמונה שלמה שרק האלים מסוגלים להרוג את המלכה.

בי, בתגובה, פשוט הסתכלה עליה כמו שמסתכלים על טיפש.
״איך היא מתה?״ שאל נייט כשהתעורר מההלם שבו שרר עד אותו הרגע.
״חיילי האויב הקיפו אותה מכל כיוון, לא היה לה סיכוי לברוח. ברגעיה האחרונים היא חיסלה את אחד מחיילי יחידת ״צריח״ של הממלכה הלבנה. המלכה נפלה כגיבורה.״ סיפרה בי. את המשפט האחרון הדגישה בגאווה, שכן גם היא העריצה את המלכה. המלכה, ללא ספק, הייתה מהאנשים הנערצים ביותר בממלכה השחורה ובצבאה בפרט.
נייט ופי פשוט שתקו. הם לא ידעו איך להגיב. האבל החל לחלחל עמוק בתוכם, ואיתו חלחלה גם ההבנה.
״אין לנו סיכוי לנצח במלחמה בלעדיה.״ מלמל נייט בקול את מה שכל שומעי הידיעה על מות המלכה חשבו בלבם. כל שומעי הידיעה מלבד פי, לפחות. זו הייתה עסוקה מדי בהתאבלות על המלכה מכדי לחשוב בצורה פרקטית.
״אני בטוחה שנכתיר מלכה חדשה אחרי המלחמה.״ בי ניסתה לעודד בחוסר הצלחה משווע. בי התפללה בסתר, בינה לבין עצמה, שהיא תהיה זו שתוכתר למלכה החדשה. זו הייתה משאלת לבה העמוקה ביותר מאז ילדותה.
״כנראה שנכתיר, אבל היא לא תהיה לוחמת טובה כמו המלכה. המלכה הייתה יוצאת דופן, אחת לדור, אחת למאה שנה.״ פי בלעה את רוקה והרימה מבטה לשמיים. בי החמיצה פנים, שכן פי ערערה את חלומה הנושן, אבל פי לא שמה לב. פי לקחה רגע קט לעצמה, כדי להנציח בלבה את המלכה האדירה, ונשבעה בפני האלים לנקום את נקמתה.
״מה נעשה עכשיו? מה פקד המלך?״ התעניין נייט.

פי לא הייתה מעודכנת בתוכנית המלאה. ללא ידיעת אדם מלבדם, המלך הזעיק את נייט לארמון על מנת להסביר לו את טיב מסעו עם פי.
פי רק ידעה שהם נעים לעבר קו האויב, ושיערה כי תוצב במיקום אסטרטגי חשוב, אך השערתה הייתה רחוקה מהתוכנית בפועל. המלך ונייט היו היחידים שידעו כי יעדם של פי ונייט הוא נקודת הציון אייץ׳ אחת, עמוק בתוך שטח האויב. מעטים המלכים השחורים ששלחו חייל פשוט לכל נקודת ציון הכוללת את הספרה אחת, שכן הספרה הזו ציינה את החלק הדרומי ביותר באי. ארמון המלך יוהנס, למשל, שכן בנקודת הציון אי אחת. המשימה שניתנה לפי, להגיע אל נקודת הציון אייץ׳ אחת, שקולה למשימת התאבדות. מעטים היו הלוחמים הפשוטים שניסו להגיע לחלק זה של האי ויצאו בחיים.
נייט סמך על המלך ועל חוכמתו יוצאת הדופן, אם כי חשש לחייה של פי. למרות ניסיונותיו הכבירים להגן עליה, יכולותיו מוגבלות. הוא פחד שיותקפו כפי שהמלכה השחורה הותקפה-שחיילי אויב יקיפו אותם מכל עבר-ושהוא לא יוכל להגן עליה. הוא חשש להיכשל במשימתו.