משחק המלכים

המשחק מתחיל

פי עמדה מחוץ לדלתות הענק של ארמון השיש השחור שבמרכז קרחת היער, ביתו של המלך מגנוס. הארמון היה המקום היפה ביותר ביער, בזכות שתי סיבות בולטות; הפסלים המרהיבים שהוסיפו לו הדר והדרך שבה האור הציף אותו, פוגע בשיש כך שהארמון כולו זהר בשמש. יער העד שמסביב לקרחת היער היה עבות עד כדי כך שמעט מאוד קרני אור חדרו דרך צמרות העצים, בניגוד ציורי כמעט לקרחת היער עם הארמון במרכזה, שהייתה מוארת כאילו השמש זרחה במיוחד למענה. הניגוד הזה העניק לארמון חיים בהשוואה לבקתות החשוכות ביער בהן גרו החיילים הפשוטים, וביניהם פי. ברחבי אותו אחו בלב יער היו שלוש רחבות אימונים שוקקות חיים, אחת לכל יחידת לוחמה עילית. קרקושי חרבות המתנגשות אלה באלה נשמעו מכל עבר, כך שגברו אף על קריאות העורבים שחגו מעל קרחת היער. זה לא היה הביקור הראשון של פי במרכז הממלכה, פעמים רבות התגנבה על מנת לצפות בלוחמי יחידות העילית בפעולה, וגם המבחנים לאותן יחידות לוחמה בהן חשקה להיכלל נערכו בקרחת היער, אך פי לעולם לא נקראה באופן אישי אל ארמונו של המלך. לרוב הייתה מוצפת התרגשות מההזדמנות לחזות בארמון המרהיב מבפנים, ואם ישחק המזל לטובתה גם לראות את המלך בכבודו ובעצמו, אבל באותו הרגע רק חשש מילא את לבה.

משני צידי הדלתות המעוטרות עמדו חיילי היחידה המיוחדת ״צריח״, שתפקידה, כתפקיד צריחי הארמון שעל שמם נקראה, היה לשמור על המלך והמלכה בכל מחיר ובאופן שוטף. גם בקרב הם נמצאו יחד עם הזוג המלכותי, בשורה האחרונה של שרשרת הקרב, אולם במקרה הצורך הם יכלו להסתער קדימה במלוא הכוח ולחסל את כוחות האויב כהרף עין. היו להם מהלכים סודיים ומיוחדים להגנת המלך, והם שימשו כצבא קטן לשימור בטחונו. יחידת ״צריח״ הייתה יחידת הלוחמה העילית הטובה ביותר בממלכה, כשחייליה שניים בכוחם בקרב רק למלכה עצמה.
פי ניסתה להתקבל ליחידת ״צריח״ לעיתים קרובות, אולם התשובה הייתה זהה בכל פעם ופעם-לא. הם אמרו לה שהיא לא מספיק טובה, שהיא לא נולדה לזה. זה לא הפריע לה להמשיך לנסות להתקבל, ואפילו אז, כשעמדה מול דלתות הארמון לצד חיילי יחידת ״צריח״ הגבוהים ובעלי הכתפיים הרחבות והזרועות השריריות, היא לא הפנימה שמימדי גופה הקטנטנים לא היו שייכים ליחידה הזו. היא בכנות חשבה שהיא יכלה לעמוד שם בדיוק כמוהם, שגודלם כפול מגודלה, אם לא משולש, לו רק הייתה ניתנת לה ההזדמנות.

בעוד שפי בחנה בקנאה את שריונם האיכותי והחדש, ובמיוחד את סמל הצריח האופייני שבמרכזו, הם התעלמו ממנה לחלוטין ונעצו את מבטם באופק, כיאה לחיילים ממושמעים. חיילי יחידת ״צריח״ היו מכוסים מכף רגל ועד ראש בשריון מתכת עבה ובלתי חדיר, כשרק עיניהם מסתתרות מאחורי רשת צפופה ומפרקיהם מוקפים ברשת זהה. הם היו בלתי ניתנים לזיהוי כשלבשו את שריונם המלא, וגם אם פי הייתה מכירה אותם היא לא הייתה מסוגלת להבחין בכך, אבל הם זיהו אותה. לא כי פגשו אותה בעבר, אלא על פי תיאורי השמועות שעברו מפה לאוזן, השמועות על האישה הצעירה החיה באשליות.